מאיזו תקופה בחיינו יש לנו הכי הרבה זיכרונות?
Conway, 1996; Rubin et al., 1998
הניסוי
נבדקים בני 40 ומעלה התבקשו להיזכר באירועים מחייהם

---

תוצאות

• רואים נטייה לדווח על יותר אירועים שהתרחשו בתקופה בין גילאי 10-30, תקופות הנערות והבגרות הצעירה.
• מפתיע כי מדובר בזיכרונות ישנים יותר מהזמן בו נבחן.

---

הסברים
סביר להניח שההסברים אינם סותרים אחד את השני, אלא כל אחד תורם את תרומתו ליצירת ההיזכרות המוגברת.

• אמנם כל ההסברים הם קוגניטיביים, אך כאן באופן ספציפי ההסבר מתייחס לתהליך הקוגניטיבית של יצירת ושליפת זיכרונות.
• מתייחסת לעובדה שזכורים טוב הם זיכרונות מובחנים/ייחודים, ובפרט תקופת שינויים מהירים שאחריה תקופה של יציבות, מובילים לקידוד חזק יותר של זיכרונות.
• בהתאם לכך, בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת מתרחשים שינויים רבים, ואחריהם מגיעה תקופת יציבות יחסית, לכן הם גם זכורים יותר.

---

ניסוי תומך
Schrauf & Rubin, 1998

שאלה

• ביקשו לבדוק איך תשפיע הגירה בגיל מבוגר על ההיזכרות המוגברת?

נבדקים

• אוכלוסייה שלא חוותה תקופה של יציבות יחסית אחרי תקופת השינויים בגילאי הבגרות הצעירה, ולכן אינה תואמת לחיזוק הזיכרונות כפי שתואר מעלה בהשערה הקוגניטיבית.
• מהגרים אינם חווים את היציבות, שכן הגירה זו תקופה מאוד מאתגרת ומלאה בשינויים והסתגלות לתנאים וחיים חדשים.
• קבוצות הניסוי:
  • אנשים שהיגרו בשנות ה30 לחייהם (לא חוו יציבות יחסית)
  • אנשים שהיגרו בשנות ה20 לחייהם (ביקורת, חוו יציבות יחסית)

ניבוי

• אצל מהגרי כילאי 30 ההיזכרות המוגברת תהיה לגילאים מאוחרים יותר

ממצאים

• אנשים שהיגרו בשנות ה20 לחייהם ממציגים עקומת זכירה אופיינית, בה ההיזכרות המוגברת בין גילאי 10-30.
• לעומתם אנשים שהיגרו בשנות ה30 לחייהם, הזכירה המוגברת מאוחרת יותר ואינה באותה עצמה.

מסקנה
הממצאים תומכים בניבוי ההשערה הקוגניטיבית

• קל יותר לזכור אירועי עבר שהם חלק מתסריט החיים בתרבות בה האדם חי, כלומר נקודות ציון שכלולים בו, רובן מתרחשות בתקופת הנערות והבגרות הצעירה
• בכל תרבות מהלך חיים מקובל, שורה של אירועים שמצפים שאדם יעבור במהלך חיים.
• למשל בישראל לומדים ביסודי, חטיבה, תיכון, מתגייסים לצבא, נוסעים לטיול של אחרי צבא, הולכים ללמוד, מתחתנים, לוקחים משכנתא וכדומה.

---

ניסוי תומך
Berntsen & Rubin, 2004
ניסוי

• הנבדקים התבקשו לציין כילאים שבהם בדר"כ מתרחשים אירועים חשובים בחייו של אדם והגיל בהם מתרחשים.
• למשל, תשובות שכיחות היו שהתאהבות ראשונה מתרחשת בגיל 16, סיום אוניברסיטה בגיל 22, נישואין בגיל 27 וכדומה.

ממצאים
מרבית הגילאים שצוינו הם בתוך תקופת ההיזכרות המוגברת
מסקנה

• תומך בהשערת תסריט חיים תלוי תרבות.
• לפי השערה זו ניתן לשער שבתרבות שונה בה נקודות הציון מתקיימות בגילאים שונים, ניתן היה לראות היזכרות מוגברת בגילאים שונים בהתאם.

הסבר
אנחנו משתמשים בתסריט זה כדי לספר את חיינו, כרמז שליפה.

Neisser & Harsch, 1992
שאלה
האם זיכרונות ההבזק שלנו מדויקים?

---

רקע - אסון הצ'לנג'ר

• אסון הצ'לנג'ר, סיפור דרמטי ושלילי.
• הטיסה של החללית הייתה אמורה לעשות נורמליזציה של טיסה לחלל.
• העלו למעבורת לא רק אסטרונאוטים מקצועיים, אלא גם אנשים מן השורה.
• במשך שנה שלמה היה קמפיין מעיר לעיר כדי לקדם את הטיסה.
• כל האומה ברגע האמת צפתה בשידור החי, בנקודה יחסית גבוהה בשמים היא פשוט התפוצצה, כך שכל הנוסעים נהרגו.

---

ניסוי

• היזכרות חוזרת – השוואת היזכרות באותו אירוע עם חלוף הזמן.
• יום לאחר האירוע נבדקים מילאו שאלון שעסק באופן בו שמעו על אסון המעבורת.
• אותם נבדקים מילאו את השאלון שוב לאחר כשנתיים וחצי.
• בחנו עד כמה התיאורים דומים, בהנחה שהתיאור מיד אחרי הוא מדויק ומהימן.

---

דוגמא לדיווח הזיכרון של נבדקת אחת:

יום לאחר האסון
הייתי בשיעור לימודי דת ואנשים נכנסו והחלו לדבר (על כך). לא ידעתי פרטים כלל, מלבד העובד שהיא התפוצצה ושתלמידיה של המורה כולם צפו. חשבתי שזה ממש עצוב. ואז אחרי  השיעור הלכתי לחדר לשי וצפיתי בתכנית הטלוויזיה שדיברו בה על כך ושם שמעתי את כל הפרטים.

שנתיים וחצי לאחר האסון
כאשר שמעתי בראשונה על ההתפוצצות, ישבתי בחדר שלי במגורי הסטודנטים מהשנה הראשונה על שותפתי לחדר וצפינו בטלוויזיה. הידיעה שודרה במבזק חדשות ושתינו היינו בהלם מוחלט. הייתי ממש נסערת ועליתי לדבר עם חברה. אחר כך טלפנתי להוריי.

---

ממצאים
נמצאו הבדלים בין הזיכרונות יום לאחר  האירוע ביחס לאחר שנתיים וחצי.
יום לאחר האירוע 21% מהנבדקים דיווחו ששמעו על אסון הצ'לנג'ר בטלוויזיה, אך לאחר שנתיים 45% מהנבדקים דיווחו שבפעם הראשונה שמעו על האירוע בטלוויזיה.

---

מסקנה
בשונה מההשערה, זיכרונות הבזק כן עוברים שינויים משמעותיים ונשכחים.

---

הסברים אפשריים

• הנבדקים זכרו טוב יותר את השידורים החוזרים שדיווחו על האסון.
• הטלוויזיה מהווה מקור חשוב של ידיעות

Talarico & Rubin, 2003
ניסוי - היזכרות חוזרת
נבדקים נשאלו יום לאחר פיגוע מגדלי התאומים שאלות:

• זיכרונות הבזק – למשל מה היו הנסיבות שהיית בהן בעת מתקפת הטרור?
• זיכרונות שגרתיים – שאלות מקבילות על אירוע שכרתי שהנבדק בחר וחל בימים שקדמו למתקפת הטרור. על מנת להשוות את השכחה לזיכרונות ההבזק.
• מידת הביטחון – עד כמה הנבדק בטוח בדיווח של הזיכרון.

---

המשתנה הבלתי תלוי
פרק הזמן שעבר לבחינת כל קבוצה:

• לאחר שבוע
• לאחר שישה שבועות
• לאחר 32 שבועות

על מנת לבחון את השינויים לאורך זמן.
לא בוחנים כל נבדק בכמה נקודות זמן כדי שלא יוכל לתרגל/להתאים את הדיווח לפעם האחרונה שבה ענה, אלא רק לדיווח הראשוני.

---

המשתנה התלוי

• כמות הפריטים שזכרו
• דירוג הביטחון בזיכרון

---

ממצאים
דיוק הזיכרון
יש ירידה בכמות הפירטים שזכרו בשני סוגי הזיכרונות (הבזק ושגרתי) בחלוף הזמן. לא נמצא הבדל.
ביטחון הזיכרון
נמצא הבדל, הביטחון זהה בשניהם תחילה, אך בזיכרונות שגרתיים הוא יורד עם הזמן, בעוד שבזיכרונות הבזק הוא לא יורד.

---

מסקנה
זיכרון הבזק דועך עם הזמן כמו כל זיכרון אחר, אך בשונה מזיכרונות אחרים, הביטחון בהם לא יורד ולכן זה ביטחון שגוי.

Rimmele e al., 2011
שלב הלמידה
לנבדקים הוצגו 2 סוגי תמונות שהוצגו במסגרות בצבעים שונים:

• תמונה שלילית - בעלת תוכן רגשי שלילי, למשל תאונת דרכים
• תמונה ניטרלית – למשל תמונת נוף

---

שלב המבחן

• הליך זוכר/יודע
• הוצגו תמונות ללא מסגרות משלב הלמידה, וגם תמונות חדשות.
• עבור כל תמונה התבקשו הנבדקים:
  1. לציין את רמת הביטחון שלהם בזיכרון התמונה – בסולם 1 (בטוחים שלא ראו) עד 6 (בטוחים שראו)
  2. לציין האם זוכרים שהוצגה או יודעים שהוצגה או לא יודעים
  3. לציין את צבע המסגרת בעבור תמונות שהגיבו עליהם בזוכר

---

ממצאים

• אחוז תגובת "זוכר" היה גבוה יותר עבור תמונות שליליות.
• אחוז התמונות שקיבלו רמת ביטחון הגבוהה ביותר היו לתמונות שליליות 67%, ביחס לניטרליות 51%.
• שיעור זכירת צבע המסגרת הנכון היה נמוך יותר עבור התמונות השליליות.

---

הסברים אפשריים

• ריבוי תגובות זוכר לא בהכרח מעיד על  זכירה טובה יותר, אלא על רמת ביטחון גבוהה יותר. כי ההבדל בין זוכר ליודע זה רמת הביטחון של הנבדק בזיכרון שלו.
• זכירה בפועל: מהגרף מתבקש לומר שנבדקים זוכרים טוב יותר בפועל תמונות ניטרליות, זאת לפי זכירת צבע המסגרת. אך הם התבקשו לדווח על צבע המסגרת רק על תמונות שדיווחו שזכרו, כיוון שנתנו יותר תגובות זוכר לתמונות שליליות, הם  נבחנו על יותר תמונות.  אפשר להניח שתמונות ניטרליות שנבדקים דיווחו עליהם כזוכר הן תמונות שנבדקים ממש היו בטוחים שהם זוכרים, תמונות שהם באמת זכרו היטב, לכן לא מפתיע שמתוך כל ה"זוכר" יהיה גבוה יותר הניטרליות.
  
• ניתן להניח שכשהתמונה שלילית אז מתמקדים יותר בתמונה עצמה, כשהיא ניטרלית אז יש למסגרת יותר סיכוי לקבל קשב ולהיזכר.

---

מסקנה

• אירועים רגשיים יוצרים יותר תחושה שאנו מסוגלים להיזכר בהיחשפות לאירוע
• אך הם לא מגבירים, ולעיתים אף מחלישים, את זיכרון פרטי האירוע.

שינון, סיקור תשורתי וזיכרונות הבזק

• הביטחון בזיכרון הבזק לא יורד כיון שזה אירוע ששיננו שוב ושוב את הנרטיב (הסיפור) שלו, ומה שאנחנו זוכרים זה הנרטיב ולא את חוויות ההיחשפות המקורית לאירוע.
• למשל בגלל הופעתו החוזרת בתקשורת.

---

ניסוי תומך
Ost et al., 2002

שאלה
כיצד סיקור תקשורתי משפיע על זיכרונות הבזק?

הניסוי

• נבדקים בריטים התבקשו לענות על השאלה: "האם ראית את סרט הווידאו שצילמו צלמי פפראצי על תאונת הדרכים שבה דיאנה, הנסיכה מוויילס, ודודי פייד קיפחו את חייהם?
• היו דיווחים על סרט כזה בתקשורת, אולם מעולם לא הוצג סרט כזה.

ממצאים
היו מקרב 45 מהמשתתפים במחקר, כ-20 (44%) ענו שרו את הסרט

מסקנה
עצמת השפעתו של הסיקור התקשורתי על הזיכרון – הסיקור התקשורתי הנרחב של האירוע הופיע שוב ושוב וגרם לאנשים לזכור שראו משהו שכלל לא ראו.

השפעת ידע סמנטי על זכירת חוויות
זכירה אפיזודית היא ככל הנראה לא שחזור סתמי של מידע, אנחנו לא שולפים חוויה בשלמותה ומתארים אותה בדיוק כפי שהיא, אלא אנחנו בונים את הזיכרון, כאילו מסתכלים על עצמינו מבחוץ ובונים נרטיב שבנוי על מה שזוכרים מהחוויה וגם הידע הסמנטי שקשור אליה שאפיין את החוויה עבורינו.
ככל שמשחזרים הקשר יותר קל לזכור, שכן כך יש לנו יותר מידע ונוכל פשוט להרכיב עליו את שאר הסיפור.

ייחוס מקור שגוי

• חלק מהזיכרון אינו רק הפרטים עצמם, אלא גם המקור שלהם, למשל איפה ראינו, מי סיפר וכדומה.
• לעיתים אנשים טועים בקביעת מקורו של הזיכרון.
• למשל באומנות ותרבות: קריפוטמנזיה/פלגיאט – העתקה לא רצונית של יצירות אחרות, ללא מודעות לכך כי לא זוכרים את המקור. הטענה היא שלפעמים אנחנו שומעים/רואים יצירה, ללא קשב אליה, ופתאום היא צצה בראש ו"יוצרים" אותה מחדש.

---

ניטור מקור
Johnson et al., 1993
התהליך של קביעת מקורם של הזיכרונות, הידע או האמונות שלנו.

---

ניסוי ה"להתפרסם בין לילה" – ניטור מקור ומוכרות
Jacoby et al., 1989

שלב הלמידה
נבדקים התבקשו לקרוא 40 שמות של אנשים שנאמר להם שהם לא מפורסמים. למשל סבסטיאן וויסדורף, ולרי מארש וכדומה.

שלב המבחן
הוצגו לנבדקים שמות:

• לא מפורסמים מהלמידה
• לא מפורסמים חדשים
• מפורסמים

על הנבדקים היה לסמן את המפורסמים

התפעולים

• משך השהיה: קבוצת מבחן מידי לעומת קבוצת מבחן מושהה (לאחר 24 שעות)
• סוג השמות: שמות לא מפורסמים משלב הלמידה לעומת שמות לא מפורסמים חדשים

ממצאים

• מבחן מידי: רוב השמות הלא מפורסמים, כול לאלו מהרשימה שהוצגה, השיבו נכון כלא מפורסמים
• מבחן מושהה: מספר לא מבוטל של שמות לא מפורסמים משלב הלמידה שהנבדקים כן דיווחו בטעות כמפורסמים.

מסקנה והסבר
מניחים שמה שגורם לאנשים לקבוע ששמות של לא מפורסמים הם מפורסמים, היא מוכרות – לעיתים אמנם אין לנו זיכרון מלא לגבי אדם מסוים, אך יש תחושה מוכרת לגביו.

• במבחן המידי: ידעו לייחס את מוכרות השם למקורה ברשימה בשלב המבחן.
• במבחן המושהה: לא הצליחו לייחס את המוכרות לרשימה, לא ידעו את המקור שלה, ולכן ייחסו אותה בטעות לכך שאכן מדובר במפורסם.

Marsh et al., 2006
שלב הלמידה ותפעול

• הציגו לנבדקים משפטים סטריאוטיפיים-מגדרית ומי אמר אותם, השמות ניטרליים, למשל:
  • חן: "התחביב שלי הוא כדורסל" (דוגמא למשפט "גברי")
  • יובל: "עיצבתי קישוט למרכז שולחן האוכל" (דוגמא למשפט "נשי")
• מטלת הסחה – נתנו לנבדים לפתור במשך 5 דקות תשבץ
• לאחר מכן חשפו לנבדקים את המגדר ש הדברים.
• בחלק מהמקרים אכן הייתה התאמה בין התוכן הסטריאוטיפי לבין מגדר.

שלב המבחן
ביצעו מטלת ניטור מקור לגבי כל משפט: "על ידי מי נאמר/ה המשפט?"

הממצאים

• כשיש התאמה בין מגדר הדובר לסטריאוטיפ המגדרי במשפט, אחוז הדיוק בניטור המקור גבוה יותר מאשר במקרים בהם אין התאמה.
• לנבדקים היה קל יותר לדייק כשהדובר אמר משפט שקל יותר להתאים לו מגדרית.

מסקנה

• כאשר נבדקים אינם זוכרים מי אמר משפט מסוים, הם קובעים את המקור (גבר/אישה) בהתאם לסטריאוטיפים המגדריים מהזיכרון הסמנטי, ולפיכך מייחסים משפט "גברי" לגבר, ומשפט "נשי" לאישה.
• כלומר אנחנו פונים לידע הסמנטי שלנו על מנת "להשלים את התמונה" של הזיכרון שמנסים לשלוף.

ישנן מספר עדויות לגבי האופן בו ידע על העולם משפיע על הזיכרון:

• הסקת מסקנות – אינן תמיד מבוססות על מה שזוכרים אלא מה שיודעים ומשלימים.
• סכמות ותסריטים – אנחנו מקודדים את החוויות ושולפים אותן דרך תסריטים בזיכרון הסמנטי שלנו, הסכמות נועדו לארגן את המידע שיש במציאות, ועלולות לשנות מידע על מנת שיתאימו לסכמה.
• היזכרות והיכר שגויים.

ההבניה של זיכרונות העבר, באמצעות ידע כללי, מקלה על זכירות אירועי העבר בכך שמאפשרת:

• ייעול: לזיכרון אפיזודי להתמקד בפרטים הייחודיים בהם, שחורגים מהסכמה, ובפרטים רגילים להתבסס על זיכרון סמנטי.
• השלמה: להשלים בקידוד ושליפה מידע חסר.

הישענות על ידע ככלי גורמת לעיוותי זיכרון מבוססי ידע.

Brewer, 1977; McDermott & Chan, 2006
שאלה
האם זיכרון אירוע מושפע ממסקנות שמקורן בידע הכללי שלנו?

---

ניסוי - השלמת משפטים

• למידה: הנבדקים התבקשו לקרוא משפטים
• מבחן: לנבדקים הוצגו אות המשפטים משלב הלמידה עם רווח במקום אחת המילים, התבקשו להשלים את המילה מהמשפט שהוצג בשלב הלמידה.

---

ממצאים

• נבדקים טעו במילה שהשלימו בשליש המשפטים
• הטעויות נבעו מהסקה פרגמטית – השלימו מילה שמשתמעת עבורם מהמשפט אך לא נאמרה בו במפורש. למשל נמס במקום נמוג, קרס במקום נחלש, שכח במקום איבד וכדומה.

---

מסקנה – הסקה פרגמטית

• מתרחשת כאשר אנו משלימים תכנית על ידי מרכיבים שלא היו במקור.
• מבוסס על ציפיות, ידע קודם שנרכש מהניסיון שלנו.

Brewer & Treyens, 1981
סכמה

• הידע שיש לאדם על היבט מסוים של העולם.
• אנחנו מקודדים את המציאות, מתקשרים ונזכרים בה באמצעות תבניות שיש לנו, סכמות על המציאות.
• ארגון מידע: מטרתם לארגן ולעזור לנו לייעל את המידע הרב על המציאות, ללא איסוף של כל הפרטים מחדש כל פעם. מה שלא מתאים לסכמה, נוטה להתעוות/להישמט.
• שליפה: כשאנחנו שולפים מידע, לא תמיד נשלוף את החוויה עצמה, אלא חוויה אפיזודית מסודרת מתוך סכמה/תסריט, לכן גם המידע בו יכול להיות מושפע ממנה ולאו דווקא הופיע במציאות.
• למשל סכמה של מסעדה תכלול ידע על כיצד נראית מסעדה ומה יש בה.

---

שאלה
כיצד מושפע הזיכרון האפיזודי מהסכמות שקיימות בזיכרון הסמנטי שלנו?

---

שלב הלמידה
נבדקים שבאו להשתתף בניסוי התבקשו להמתין במשרד.

---

שלב המבחן
לאחר 35 שניות, הנבדקים נקראו להגיע לחדר אחר והתבקשו להיזכר מה ראו במשרד שבו המתינו.

---

ממצאים
הנבדקים זכרו רבים מהעצמים שראו במשרד, אך עם בעצמים שלא היו בו, למשל ספרים

---

הסבר
הנבדקים הוסיפו לזיכרון האירוע של הישיבה במשרד, עצמים מ"סכמת משרד" שיש להם בזיכרון הסמנטי.

---

מסקנה
סכמות משפיעות על זיכרון אפיזודי

Brewer et al., 1979
תסריט

• סכמה המתארת רצף של פעולות שעושים בסיטואציה מסוימת.
• למשל תסריט של הפעולות שעושים במסעדה, בקולנוע, בביקור אצל רופא וכדומה.

---

שאלה
כיצד משפיעים תסריטים על הזיכרון של תיאורים שקראנו (אפיזודי)?

---

ניסוי – היזכרות (דחויה)
שלב הלמידה
נבדקים קראו מספר קטעים העוסקים בפעילויות מוכרות. למשל ביקור אצל רופא השיניים, שחייה או יציאה למסבאה.
שלב המבחן (דחוי)
לאחר פרק זמן מסוים, הנבדקים קיבלו את כותרות הסיפורים שקראו והם התבקשו לרשום באופן מדויק מה שזכרו מכל סיפור.

---

ממצאים
השחזורים של הנבדקים כללו חומר מהסיפורים המקוריים, אך גם חומר שלא הופיע בהם.

---

הסבר
כשאנחנו מקודדים את הסיפור, הוא אינו נשמר בזיכרון כאוסף מילים אלא כתסריט, המידע שהוסיפו הנבדקים לזכירת האירוע (הסיפור) מקורו בתסריט שיש לנבדקים בזיכרון הסמנטי לגבי סוג האירוע שתאור בסיפור.

---

מסקנה
תסריטים משפיעים על זיכרון אפיזודי

Deese, 1959; Roedinger & McDermott, 1995
ניסוי – היזכרות
שלב הלמידה
לנבדקים הוצגה סדרה של כמה מילים
שלב המבחן
הנבדקים התבקשו להיזכר במילים או להכיר אותן במבחן היכר

---

תפעול
היה קשר סמנטי (של משמעות) בין המילים ברשימה. למשל: מיטה, מנוחה, עייף, חלום, לילה, תנומה וכדומה

---

ממצאים
נבדקים נזכרו/הכירו מילים שלא הופיעו ברשימה, שהיו קשורות סמנטית למילות הרשימה. למשל המילה שינה.

---

מסקנה
אנחנו לא זוכרים בהכרח את רשימת המילים כשלעצמה, אלא מקודדים את הקשר בינהן גם כן, לכן נדמה לנו שמילה קשורה נוספת מופיעה.

Luria, 1968

• נחקר על ידי החוקר לוריא, פסיכולוג ונוירולוג רוסי, במשך שנים ארוכות
• סולומון היה עיתונאי רוסי ומנמוניסט - בעל יכולת זיכרון פנומנלית, יוצאת מגדר הרגיל לטקסטים, נוסחאות, הרצאות וכדומה.
• לוריא טען שלזיכרונו אין גבול.
• למרות זאת S התקשה בחשיבה שדרשה הסקת מסקנות או ב"השלמה של החסר" על סמך מידע חלקי, יכל כעיתונאי לדווח על אירועים אך התקשה לכתוב עליהם פרשנות.

---

קללת הזיכרון – מתוך ספרו של לוריא
The Mind of a Mnemonist. A Little Book about a Vast Memory
"... שרשבסקי זכר הכל, רשימות ארוכות של מספרים, גם לאחר עשרות שנים, גם הלוך וגם חזור, פואמות בשפות זרות, נוסחאות מורכבות... סוד הזכרון האין-סופי של שרשבסקי היה טמון בעיוות מוחי חריף שבו כל גירוי שחדר לקשב של האיש נקלט בו-זמנית על ידי כל החושים שלו ("סינסתזיה"). לכל גירוי שהגיע לסף הקליטה שלו היה צבע, תמונה, צליל, תחושה וריח...
לאחר טלטולים מקצועיים רבים, האיש עלה על הבמה והפגין את כשרונו הנדיר במופעים של מנמוניסט. זכרונו הפנומנלי לא זיכה אותו ביתרון אינטלקטואלי. הוא היה בעל מנת משכל ממוצעת. עם השנים, המטען הכביר של הזכרונות שלא ניתנו למחיקה והקליטה הרב-חושית החלו להתעלל במנמוניסט. בשל קליטת היתר הוא הפך מבולבל וכבד תגובה, החריפות שבה מוחו הבחין בכל שינוי הפך את האנשים שהוא הכיר מזה שנים לשונים, לזרים...
נואש מהנטל הכבד, הוא ניסה להתנער מזכרונותיו. הוא רשם את כל הזכור לו על גליונות נייר ושרף אותם בתקווה פתטית שאם הם ייהפכו לאפר, הם ייעלמו ממוחו העייף, הגדוש."

כנראה שלתהליכי ההבניה והשכחה שמתקיימים אצל כולנו יש חשיבות הישרדותית, והם עדיפים להישרדות מאשר זיכרון מושלם ומדויק.

Loftus et al., 1978
שלב הלמידה
נבדקים צפו בסדרת שקופיות שבהן מכונית עוצרת לפני תמרור עצור ואז פונה ופוגעת בהולך רגל

---

שלב התפעול
הנבדקים התבקשו לענות על מס' שאלות:

• קבוצת המידע המטעה: השאלות הכילו מידע מטעה, למשל "האם מכונית אחרת עקפה את המכונית האדומה בשעה שעמדה לפני תמרור תן זכות קדימה?"
• קבוצת הביקורת: לא הוצג מידע מטעה, למשל "האם מכונית אחרת עקפה את המכונית האדומה בשעה שעמדה לפני תמרור עצור?"

---

שלב המבחן
נבדקים קיבלו 2 תמונות:

• תמונה שהופיעה בשלב הלמידה (תמרור עצור)
• תמונה חדשה שהציגה את המידע המטעה (תמרור זכות קדימה)

התבקשו לבחור מי משתיהן זו שהופיעה בסרטון

---

תוצאות: אפקט המידע המטעה
הנבדקים מקבוצת המידע המטעה נטו יותר לבחור בטעות בתמונה עם המידע המטעה, מאשר נבדקי הביקורת

---

מסקנה
כשאדם קולט ללא שימת לב מידע מטעה לגבי אירוע לאחר התרחשותו, זה משנה את זיכרונו לגבי האירוע.

Loftus & Palmer, 1974
ניסוי - הצגת מידע מטעה לאחר אירוע
שלב הלמידה
נבדקים צפו בסרט על תאונת דרכים
התפעול
הנבדקים נשאלו שאלות לגבי הסרט בהן אחת מהשאלות הבאות:

• תנאי 1: "באיזו מהירות נסעו המכוניות כשהתנגשו בעוצמה זו בזו"?
• תנאי 2: "באיזו מהירות נסעו המכוניות כשפגעו זו בזו"?

---

תוצאות

1. נבדקים ששמעו את המילים "התנגשו בעוצמה" העריכו את מהירות המכוניות כגבוהה יותר (66 קמ"ש בממוצע) בהשוואה לנבדקים ששמעו "פגעו" (50 קמ"ש בממוצע)
2. בניסוי המשך נמצא ש- 32% מהנבדקים ששמעו את המילים "התנגשו בעוצמה" דיווחו שראו שברי זכוכית בהשוואה ל-14% בלבד מהנבדקים ששמעו "פגעו"

שני הסברים חלופיים אפשריים:

1. האפקט נובע מהפרעה למוקדם שגורם המידע המטעה
2. האפקט נובע מניטור מקור שגוי לגבי המידע המטעה

Lindsay, 1990
שאלה
האם המידע המטעה לאחר האירוע משנה את זיכרון האירוע, או שהנבדקים רק מתבלבלים בניטור מקור המידע המטעה (בטעות מייחסים אותו לאירוע)?
ניסוי

• שתי הקבוצות קיבלו מידע מטעה, ההבדל בינהן הוא האופי והעיתוי שבו המידע התקבל.
• לכולם הוצגו שקופיות של אדם גונב מחשב עם קריינית אישה
• קבוצה 1: קיבלה קריינות נוספת עם מידע מטעה מיד אחרי עם קריינית אישה.
• קבוצה 2: קיבלה קריינות נוספת עם מידע מטעה עם קריין גבר, יומיים אחרי.
• מיד לפני המבחן נאמר לנבדקים שנפלו טעויות בתיאור שלאחר הקרנת השקופיות ויש להתעלם ממנו.

ממצאים

• בתנאי הקשה הנבדקים טעו פי 2 יותר (זכרו את הארוע ע"פ המידע המטעה).
• הסיכוי שנבדקים ידווחו על מידע מטעה בתנאי הקשה (כשאנו מצגים קריינות מטעה מיד לאחר הקריינות המקורית ועם אותה קריינית, קשה יותר להבחין בין מקור המידע המקורי לחדש) היא 27%, לעומת 13% בתנאי הקל (כשאנו מצגים קריינות מטעה כמה ימים לאחר הקריינות המקורית ולא עם אותה קריינית, קל יותר להבחין בין מקור המידע המקורי לחדש)

מסקנה
ממצא זה תומך בהסבר אפקט המידע המטעה על פי ניטור מקור שגוי (שכן הפרעה למוקדם אמורה להתרחש בשני התנאים באותה מידה)

Hyman et al., 1995
התפעול
הציגו לנבדקים תיאור חלקי של אירוע מילדותם שנאמר להם שהוריהם סיפרו לגביהם, וביקשו מהם להרחיב לגביהם אם הם יכולים

• תנאי אירוע ילדות אמיתי: הציגו לנבדקים חלק מהמידע שסיפקו הוריהם על אירועים אמיתיים מילדותם
• תנאי אירוע ילדות מומצא: הציגו לנבדקים תיאור חלקי של ארועי ילדות מומצאים

---

תוצאות
הנבדקים "נזכרו" ואף הרחיבו, סיפרו מידע חדש, לגבי 20% מהאירועים המומצאים.

---

דוגמאות לראיון
דוגמא לשיחזור אירוע מומצא, בעקבות ראיון שבו נמסר לגבי אירוע זה:

ראיון ראשון (נתינת מידע מטעה על אירוע ילדות מומצא)
מראיין: כשהיית בן שש, השתתפת בקבלת פנים לכבוד חתונה וכאשר התרוצצת עם ילדים נוספים, התנגשת בשולחן וקערת הפונץ' שהייתה שם נפלה על קרוב משפחה של הכלה.
נבדק: אין לי מושג. מעולם לא שמעתי את זה. כשהייתי בן שש?
מראיין: אתה יכול להיזכר בפרט כלשהו?
נבדק: בן שש; זה אומר בתקופה שגרנו בספוקיין. ממש לא.
מראיין: בסדר

ראיון שני (היזכרות באירוע הילדות המומצא, יומיים אחר כך)
מראיין: ... הפעם הבאה הייתה כשהיית בן שש והשתתפת בחתונה
נבדק: החתונה הייתה של החברה הכי טובה של אחי בספוקיין... החתונה הייתה בחוץ ונראה לי שהתרוצצנו והפלנו משהו כמו קערת פונץ' או משהו כזה ועשינו בלגן גדול וכמובן שנזפו בנו על כך.