הפרעות אכילה מתאפיינות בשיבושים תמידיים בהתנהגויות אכילה

  1. אנורקסיה נרבוזה
  2. בולמיה נרבוזה
  3. הפרעת  אכילה בולמוסית

סימפטום

אנורקסיה

בולמיה

הפרעת אכילה בולמוסית

סוג

מגבילה

אכילה בולמוסית/התרוקנות

התרוקנות

ללא התרוקנות

משקל גוף

נמך ב-15% לפחות

תקין ומעלה

משקל עודף / השמנת יתר

גיל הופעה

16-20

21-24

30-50

תפוצה

0.3-0.9%

0.5-1.5%

2-3%

פחד מעלייה במשקל

כן

לא

דימוי גוף

תפיסה מעוותת

עיסוק יתר במשקל

תיתכן אי שביעות רצון

אכילה בולמוסית

לא

כן

התרוקנות

לא

כן

לא

שיטות שאינן התרוקנות למניעת עליה במשקל

כן

לא

תחושת חוסר שליטה על אכילה

לא

בזמן בולמוס

כן

קו-מורבידוית

דיכאון

68%

63%

50%

טורדנות כפייתית

לעיתים קרובות

הפרעת חרדה

שימוש בחומרים מזיקים


קיים לעיתים

23%

הפרעת אישיות

אשכול C

אשכול C+B

נמנעת

טורדנית כפייתית

גבולית

שכיחות
הפרעת אכילה בולמוסית 2-3%
אצל אנשים שסובלים מהשמנת יתר 6-8%
בולימיה 1-1.5%
אנורקסיה פחות מבולימיה, אך הסיכון שלה גבוה יותר

גיל ההתחלה
מאוד מוקדם, אפילו ילדים קטנים סביבות 6

תנודות
יש הבדלים באוכלוסיות, מי שנולד אחרי 1945 ניתן לראות עליה הדרגתית בשכיחות. צעירים נוטים יותר.
בולימיה נהייתה יותר נפוצה, ייתכן כי התחילו לאבחן יותר. לאחר מכן הייתה התאזנות, שוב עליה ואז איזון נוסף.

מגדר
בעבר נחשב 1:10 נשים לגברים. כיום נוטים ל-1:3.
סקרים בקרב בני נוער
יש בערך מחצית מבני הנוער אשר עסוקים בגוף שלהם, שונאים את הגוף ורוצים להיות רזים.
קיימת בעיה של כמות גדולה של אנשים עם דימוי גוף עצמי לא טוב, טרם עונים לקריטריונים אך מאוד מדאיג.
אנורקסיה
  • תמותה 16% ( מסיבוכים או התאבדות )
  • ללא שינוי 10%
  • החלמה חלקית 21%
  • ריפוי 51%

בולמיה
הפוגה מלאה 70%, השאר ללא שינוי

מעבר בין אבחנות
  • השכיח ביותר הוא בין שני סוגי האנורקסיה
  • קיים מעבר בין אנורקסיה לבין בולמיה
  • קיים מעבר (נדיר) בין בולמיה להפרעת אכילה בולמוסית
גורמים ביולוגים
  • סבירות גבוה לתרומה של גנטיקה כגורם סיכון
  • שיבושים מוחיים - היפותלמוס, האחראי על איזונים כולל ויסות פעילויות אכילה. מצד שני זה לא בהכרח הגורם היחידי וחד משמעי, כיוון שיש השפעה להחלטת האדם, מצאו לכן קשר נוסף לנזקים בקורטקס הפרונטלי בכל הקשר להגבלת מזון. התנהגויות מבוקרות ורצוניות. כלומר החלטה רצונית לדכא צריכה של מזון או להפך. סביר שקשור למערכות גבוהות ובסיסיות יותר יחד.
  • נקודת הבסיס - יש לנו משקל מוכתב ביולוגית, סביבו אנחנו נעים אם אנחנו חורגים ממנו משהו בגוף יודע לאזן אותו. ממש מתעוררת התנגדות פיזיולוגית כדי לפעול לכך. פחות מסביר את מקור ההפרעה, אלא ירים דגל אדום ונראה התנגדויות שיש משהו לא תקין שקורה.
  • סרוטונין - רואים שינויים ברמות סרוטונין, אך לא ידוע סוג הקשר המדויק. כן עוזר בהפרעות אכילה בטיפול.

תרבות וחברה
במשך הרבה מאוד שנים, רזון היה אידיאל יופי, בפרט עבור דוגמנות.
עקב כך קיימת טענה שמוצגים במגזינים ותמונות דימויים לא ריאליים לדימוי גוף נשי, רחוק מהמציאות, אין דרך לחמוק מכך.
בתקופה קודמת היה האידיאל לדוגמא יותר מלא.
היום גם הטלוויזיות מאוד נגישות ומפרסמות פרסומות שמשקפות דימוי גוף נשי מסוגים מסוימים.
מצד אחד אכן אפשר לומר שיש לתרבות השפעה רבה, אך מצד שני לא כולם מושפעים באותו האופן ומפתחים הפרעה.
השפעות משפחה
  • תפיסת החולה את משפחתו - קשוחה, דורשנית ולא מלוכדת
  • עיסוק הורי בדיאטה ומראה, פרפקציוניזם
  • קרובים של הסובלים מבולימיה מגלים ציפיות גבוהות והערות על משקל, המנבא החזק היה רמת ההשפלה בהערות של בני המשפחה
  • תתכן גם השפעה הפוכה - נוכחותו של בן משפחה עם הפרעות אכילה משפיעה בצורה שלילית על תפקוד המשפחה

גורמי סיכון הקשורים בפרט
  • נשים וגברים הומוסקסואליים בסיכון מוגבר
  • אידיאל הרזון - אנשים שחושבים על רזון בתור דבר חיובי, שהכל יסתדר ברגע שירזו. 
  • שאיפה לשלמות - תכונת אישיות - פרפקציוניזם, חוסר סלחנות לצד סטנדרטים מאוד גבוהים ולא ראליים. כשמבקשים לוותר על השלמות, הם לא יסכימו, זה תת רמה מבחינתם. 
  • דימוי גוף שלילי - איך אנשים חושבים על הגוף שלהם, נשים רבות מרגישות לא טוב לגבי גופן, לדעתן אישה רזה מושכת יותר. גם אם בפועל בחברה שונה. תופסים את הגוף בהגדרה מאוד דלה רק  של רזון, במקום מורכבות של תכונות רבות נוספות.
  • דיאטה - לא מסוכנת בפני עצמה, אך מקור התחלתי המגדיל את הסיכון לפיתוח הפרעת אכילה, במיוחד כשמגיע לצד דיכאון או תסמינים נלווים שמעלים את הסיכון. רובן מתחילות מדיאטה שהידרדרה.
  • נטייה לרגש שלילי - יש אנשים שלא משנה מה קורה בסביבה, הם נוטים לראות את הרע ולפתח רגשות שליליים. נוטים להיות יותר ביקורתיים כלפי עצמם גם, ולכן יכולים להגזים בשיפוט כלפי פגמים.
  • התעללות מינית בילדות - גורם סיכון נפוץ למגוון הפרעות, גם כאן. אך קשר רופף ולא בהחלט מנבא.
  • דפוסים משפחתיים של הזנחה - כשהילד חווה טיפול מזניח בילדותו, הורים שאמורים לדאוג לבריאותו ולהיגיינה שלו, יש לזה דגש רב על הנושא הגופני. הם גדלים להיות אנשים שמזניחים את עצמם, אין להם כלים לטיפוח עצמי.
מרדף אחרי רזון עם התעסקות פנימית בזה במחשבות ובתפיסות, עם התנהגויות שמובילות לירידה במשקל.
  • התחלה ספונטנית של דיאטה. ירידה איטית.
  • מופיעה פעלתנות מוטורית והתעסקות בספורט או כל פעילות שורפת קלוריות משולבת באכילה מועטה באופן קיצוני
  • אם המשקל לא יורד, הרעבה, הקאות יזומות ושימוש במשלשלים
  • דימוי גוף שלילי ותחושת הישג בהרעבה
  • הנאה מבישול לאחרים לצד הימנעות מאכילה יחד איתם
ההבדל בין שני הסוגים
המהלך שמוביל למשקל הגוף הנמוך
1 - המרוסן
הגבלת אכילה, ריסון וצום עד כדי ירידה במשקל - שולטים באכילה, עושים ויורדים במשקל. מבחינת הרבה בעלי ההפרעה, זו השאיפה.
2 - התקפי מתרוקן
  • ניסיון לצד קשיים בהגבלת האכילה, הריסון והצום
  • התקפי אכילה ( בולמוסים )
  • התנהגויות התרוקנות לפיצוי על הבולמוסים
    • הקאות
    • שימוש במשלשלים
    • פעילות גופנית מופרזת
    • צום
  • מעריצים את האנשים מקטגוריה 1, סגידה למי שמתה מהריסון
נקודת הפתיחה
מצד המטופל - אמביוולנטיות, ריבוי דעות סותרות, ופסימיות ביחס לטיפול.
באים מסבל מסוים אך באנורקסיה יש גם גאווה לגבי הרזון, הערצה לחולים אחרים שמצליחים באנורקסיה יותר מהם.
ממש מפחדים לאבד את הגאווה שיש בשליטה בתזונה.
הם מכירים בצורך להבריא אך הוא פחות חזק מהשאיפה לרזון ותחושת ההיי כשמצליחים לשלוט בתזונה.
המטרה הראשונית
חזרה למשקל בריא, לפני השיחות הרגשיות.
מהחשש לבריאותו וחייו.
אך חייב להיות לצד הטיפול הפסיכולוגי.
טיפול תרופתי
למשל OLANZAPINE, תרופה נוגדת פסיכוזה.
מפחית את האמונות המעוותות והלא נכונות לגבי הגוף.
גורמת לתופעת לוואי של השמנה מסוימת, עלולה לעודד תאבון.
טיפול משפחתי לפי מודל מודסלי
מתבסס על כך שלמשפחה יש דומיננטיות רבה, וברוב המקרים מדובר במטופלים צעירים.

מטרת המודל
המודל מתמקד במאמצים של הורים לעזור לילד לאכול בצורה בריאה, בעזרת כלים פרקטיים.
לטפח שאיפה בריאה של כלים לטיפוח ושמירה על הגוף, שיסייעו למטופל בעצמו להירפא.

מי לוקח חלק בטיפול?
  • המטופל
  • המשפחה  -נחשבת צוות, שמטרתו להביא להחלמה של אותו מטופל.

איך מטפלים?
מספקים כלים פרקטיים, כגון -
  • עושים תצפית על ארוחה משפחתית ואז לנתח יחד.
  • הדרכה וסיוע בשיח בריא על אוכל סביב השולחן.
  • עובדים בכללי גם על דפוסי תקשורת במשפחה, על נושאים אחרים.
  • מלמדים את המטופל איך לתקשר עם הסובבים, ולהפוך ליותר עצמאי ואחראי. באנורקסיה תחושת הרדיפה והאשמה, גורמת להעברת האשמה על המשפחה, ומורידה זאת מעצמה. כך ניתן לעצור דפוס זה

יעילות הטיפול
בטווח של 5 שנים, ניתן לראות שיפור משמעותי.

חסרונות המודל
  • משאבים - דורש מאמצים ומשאבים רבים מאוד.
  • התמדה - לפעמים לא מצליח כי קשה להתמיד בו, תלוי משפחה

CBT ממוקד בקוגניציות האופייניות להפרעה
  • טיפול ממוקדים על עבודה עם קוגניציות, מתמקד במחשבות הנוקשות ומה שקשור להפרעת האכילה.
  • מחשבות על דימוי גוף.
  • משולב עם טיפול בדיכאון.
  • הבנה שדברים בשליטתה - פיתוח מיומנויות להבנה על מה אפשר להשפיע ועל מה לא בחיים.
  • תומך משמעותית בשאר הטיפולים.
  • בפרק זמן קצר יחסית, עד שעה בערך, 
  • אדם אוכל כמות מאוד גדולה של אוכל. כמות גדולה ממה שיכולה להכיל הקיבה. 
  • אוכל ברוב המקרים לא בריא. מה שקל להשיג. 
  • נעשה לרוב לבד. 
  • נלווה לתחושת חוסר  שליטה שלא ניתן להפסיק לאכול
דומה
  • עיסוק ברזון ובמשקל

שונה
  • ירידה במשקל - בבולמיה הדפוס הכולל לא משנה את המשקל
  • שיעור תמותה - באנורקסיה עקב הירידה המשמעותית במשקל ברמת סיכון גבוהה יותר לתמותה
  • תגובה רגשית לסימפטומים - איך החולה מתייחסת למצב שלה, אנורקסיות מכחישות בצורה משמעותית את החומרה של המצב. אנשים אחרים מזועזעים. היא שומעת את הזוועה על הרזון שלה כמחמאות. יש עיוורון מסוים למצב. בבולימיה יש יותר חיבור ומודעות עצמית, לכן יש תחושת קונפליקט של גועל, בושה ומסתיירות את הדפוס מתוך הבושה.
טיפול תרופתי
בעיקר עם נוגדי דיכאון
במיוחד אצל מי שיש רגשות שליליים
התברר כמאוד מפחית את התופעות
טיפול פסיכולוגי
חשוב גם כן לצד התרופתי
תלוי באדם
  • תוספת חדשה ל-DSM5
  • הפרט סובל מבולמוסי אכילה
  • ללא ריסון תזונתי או התנהגויות פיצוי
  • סובלים מBMI גבוהה
  • נקשרת לבעיות רפואיות רבות כגון:
    • יתר לחץ דם
    • דלקות פרקים
    • בעיות נשימה
    • מחלות לבביות
    • סכרת
    • סרטן
איננה נחשבת הפרעת אכילה או מצב פסיכיאטרי.
אך תופעה עם חשיבות רגשית רבה
ייצור חי שיש לו יכולת לאגור אנרגיה לשימוש, ניידת ויכולה לשמש לאורך זמן.
יתרון הישרדותי משמעותי.
מבחינת הגוף - בתנאי רעב, כמה שיותר שומר נאגר יותר טוב
הגוף אגר לצרכים הישרדותיים שומן אך בפועל אין בו צורך, כי אין רעב
מהו BMI?
היחס בין הגובה למשקל
ככול שהוא גבוה יותר, הסיכון גבוהה יותר, מעלה את התמותה ותחלואה נלווית.
מגביל את היכולת הפיזית בסופו של דבר לזוז, גם לכך השלכות פיזיות.
אנשים שסובלים ממשקל עודף סובלים מסוג של אפליה יסודית שלילית, החברה היא "שמנופובית" עם תקשורת שמנציחה סטראוטיפים שקשורים למשקל.
במיוחד ביחס לנשים, יש מסרים שמשקפים מה זה משקל עודף.
יוצר גם תחושת אשמה עקב כך.
גנים
מסת גוף מושפעת מגנים רבים, נטייה לרזון כמו גם השמנה, עוברת במשפחות בנוסף להרגלי אכילה
הורמונים
מעורבים בתהליכים של תאבון ומטבוליזם.
ההורמון לפטין שמיוצר בתאי השומן, הוא שולח סיגנלים למערכת העצבים המרכזית וכך היא יודעת מה מלאי השומן של הגוף.
המידע אינו מנבא בהכרח מספיק, אלא רק נראה קשר, ולא מסביר את התופעה בכלל החברה.
השפעות חברתיות תרבותיות
  • הקצב שהחברה שלנו מתפתחת לא בהכרח תואם את הקצב הטבעי של מערכות הגוף
  • רמות הלחץ גבוהות
  • הרגלי האכילה שונים, למשל אכילה מהירה ולא קשובה

השפעות המשפחה
  • דפוסים משפחתיים והרגלים משפיעים על אכילה מופרזת ואכילת יתר
  • משפחות בהן אוכל הוא המרכז, עשיר ומזין ברוב המקרים מוגזמים מעבר לכמה שבאמת צריך לצרוך
  • הדיבור והאהבה אפילו מתבטאים באוכל, חלילה שמישהו יישאר רעב
  • שימוש באוכל לצורך הסחה בילדות
  • ארוחה חברתית מאריכה את משך וכמות הצריכה
  • שיח סביב האוכל בשולחן ורף אכילה מהמבוגרים

עקה ואוכל מנחם
במצב רגשי מתוח, טעמו הטוב של המזון משרה רוגע.
המזון הופל למחזק שלילי ובסופו של דבר הופך לבולמוסי אכילה.
באופן טבעי, אפילו אצל בעלי חיים, צורך הישרדותי מכוון לחפש אוכל עתיר שומן.
שינויים באורח החיים
  • ניסיון להפחית מעט את צריכת הקלוריות לאורך היום כדי שיהיה אפשר לשמר זאת לאורך זמן
  • לימוד כלים לניהול תזונה בריאה
  • מה בריא יותר ופחות כדי לעשות החלטות מושכלות
  • הצעות לפעילות גופנית
  • דיאטות מבוקרות ולא קיצוניות במסגרת מובנת
  • תמיכה חברתית בשינויים תזונתיים
  • הנוסחא הבסיסית - לצרוך פחות קלוריות ממה שצורכים
החיסרון
  • ירידה במשקל גורמת לסימון לגוף שמתחילים לאבד מאגרי אנרגיה הישרדותיים, והגוף מגיב בהתאם.
  • קשה להתמיד באורח החיים.
  • המטבוליזם נהיה איטי יותר.
  • התהליך מאוד איטי.
  • דורש הרבה משמעת עצמית
  • דורש קשב ותקשורת טובה עם הגוף

תרופות
  • קיימות תרופות לירידה במשקל, אך הן אינן חד משמעיות אלא בגדר תופעות לוואי.
  • למשל תרופה לסוכרת שגורמת לבחילות וירידה בתאבון.
  • קיימים חומרים פיראטיים מסוכנים
  • קיימות תרופות מאושרות אך עם תופעות לוואי קשות
  • לא מלמד אורח חיים בריא ולכן לא מהווה פתרון לטוח רחוק

ניתוחים גריאטרים
  • קשורים בצמצום יכולת הקיבה לצרוך מזון.
  • אחד הטיפולים היעילים כיום.
  • גורמים לירידה דרמטית במשקל, בין 20-40 קילו בטווח קצר.
  • עדיף שיהיה מלווה ברצון ובהבנה של האדם שיש צורך וביצוע שינוי באורח חיים
  • יש בהם סכנה לתמותה וסיבוכים
  • אין שליטה טובה על הגבלת המזון
  • גורם לירידה כפויה ויכול לבוא גם פיזית עקב כך
  • הקיבה יכולה להימתח חזרה אחרי הניתוח אם לא מתאימים את התנהגות האכילה
הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה
כשמגיעים לשלב של לחימה במשקל עודף, נלחמים כבר במנגנונים ביולוגים שמנסים בכל כוחם לשמור על האדם לצורך הישרדות

לדוגמא שינויים במדיניות ציבורית, סביבתית ומשפחתית לגבי תנאים סביבתיים שמייצרים אכילה לא בריאה:
  • ספורט
  • אורח חיים בריא
  • הגבלת רשתות המסעדות
  • סטנדרטים במכירת מוצרי מזון
  • סימון מוצרים ושקיפות ערכם התזונתי
  • לאסור פרסומות של מאכלים לא בריאים לילדים
  • מיסוי על מזונות מתוקים
  • הורים יכולים להקפיד על הרגלי תזונה בריאים
  • דימוי גוף חיובי
  • חשיבה חיובית
  • חיזוק הרגלים בריאים