10 - דמיון חזותי

יצירת חוויה של גירוי חושי, כאשר גירוי זה לא נקלט באותו זמן בחושינו

דימוי מנטלי שבו חווים חוויה בעלת מאפיינים חזותיים, תמונה מנטלית, בהיעדר גירוי חזותי

האם דמיון מתבסס על תמונה מנטלית שאנו שולפים מהזיכרון ומתבוננים בה, או על ידע/מושגים/טענות שאנו חושבים עליו באותו רגע? (דמיון כמו תפיסה, לעומת דמיון כמו חשיבה)

---

הדגמה

• האם כשאנו מדמיינים תפוח, המנגנונים המופעלים הם אותם אלה שמופעלים כשאנו מתבוננים בתפוח מול עינינו,
• או שהמנגנונים המופעלים הם מנגנוני חשיבה על התוכן/המושג "תפוח" באמצעות המושגים החזותיים שמתארים אותו: עגול, ירוק וכו'?

---

תוצאות ההדגמה

• אנחנו כן מרגישים שעולה לנו תמונה כלשהיא
• יש הבדלים בינאישיים שמרגישים פחות את החלק התמונתי
• ניתן להסכים שהתמונה לא חיה, מדויקת וברורה כמו להסתכל על הפריט במציאות.
• התמונה עולה שלמה אך לא כוללת את כל הפרטים שהיא כוללת במציאות, לא נוכל לשלוף מידע חדש מהדמיון כמו שיכלנו לשלוף מתמונה אמתית.

Kosslyn, 1973
שאלה
האם סריקה מנטלית (דמיון) דומה לסריקה חזותית (תפיסה)?

---

ניסוי
נבדקים התבקשו לשנן תמונה של עצם, למשל :
אחר כך התמונה נלקחה והם התבקשו לדמיין את העצם תוך התמקדות באחד מחלקיו למשל בעוגן
ביקשו מהם לחפש האם קיים חלק אחר בעצם למשל, המנוע

---

המטלה
ללחוץ על "כן" או "לא" אם מצאו או לא מצאו את החלק

---

המטרה
האם יש השפעה על זמן התגובה בהתאם לפריט עליו שאל לפני למה ששאל רגע אחרי.

---

השערה
אם הדמיון הוא תמונתי כמו התפיסה, יקח לנבדקים יותר זמן לאתר חלקים ככל שהם רחוקים יותר מהנקודה ראשונית שבה התחילו, כי הם יסרקו את תמונת העצם בדמיונם כמו בסריקת תמונה ממש

---

תוצאות
כפי ששיער, זמן התגובה למציאת חלקי-עצם שרחוקים מהנקודה הראשונית היה ארוך יותר מאשר למציאת חלקי-עצם קרובים

Kosslyn
הניסוי
קוסלין יצר קירוי שהנבדקים היו צריכים ללמוד
מה שמיוחד בגירוי הוא שמצד אחד יש אתרים שונים עם הבדלי מרחקים, אך הם ריקים.
אין עוד עצמים בדרך, לכן אם תהיה השפעת מרחק לא ניתן יהיה לומר שנובע מטענות בהן נתקלים

---

המטלה
הנבדקים נתבקשו לדמיין שהם מסתכלים על העץ, ואז סורקים את המפה מהעץ עד הבקתה.

---

משתנה ב"ת/ התפעול
גודל המרחק (הריק מעצמים) בין זוג עצמים במפת האי

---

משתנה תלוי
זמן התגובה למעבר בין שני עצמים כשמדמיינים את מפת האי

---

תוצאות
ככל שהמרחק בין שני עצמים גדול יותר זמן התגובה איטי יותר, למרות שאין ביניהם עצמים אחרים

---

מסקנה

• התוצאה עונה לביקורת הקודמת ותומכת בכך שהדמיון החזותי הוא תמונתי
• גם אם הנבדק עובר עכשיו מרחק גדול יותר בזכירה שלו, אין בו עצמים, לכן אין מה שיעכב, בניגוד לטענת לי.

Pylyshyn, 2003

• אנשים משתמשים בידע חבוי שברשותם כדי להגיב כמו בניסוי תפיסתי: "כאשר אנשים מתבקשים לדמיין משהו, הם שואלים את עצמם איך זה יהיה לראות אותו, ואז הם מחקים היבטים רבים ככל האפשר של         האירוע הזה ומביימים בהתאם את משכי הזמן שלו"
• במטלות דמיון, מאפייני המטלה גורמים לנבדקים לסוגסטיה שעליהם להגיב כאילו הם צופים ממש במה שהתבקשו לדמיין, ולשם כך הם משתמשים בידע חבוי שיש להם לגבי התפיסה

 

---

מהו הידע החבוי שהנבדקים משתמשים בו בניסויי סריקה מנטלית?

• הידע החבוי לגבי סריקה הוא שככל שצריך לעבור בין שתי נקודות רחוקות יותר כך זה ייקח יותר זמן
• לכן הנבדקים מחקים דפוס זה בניסויי סריקה מנטלית על אף שאין להם צורך ביותר זמן כשהמרחק גדל, כי אינם סורקים תמונה בדמיון

Finke & Pinker, 1982
הניסוי

• לנבדקים הובזקו תצוגות שבכל אחת מהן הופיעו 4 נקודות במיקומים מקריים
• 2 שניות לאחר שנעלמה כל תצוגה, הוצג חץ

---

המטלה
בכל צעד ניסוי הנבדקים התבקשו לציין אם החץ מצביע על אחת מ- 4 הנקודות שראו מיד לפניו (לא נאמר לבצע סריקה)

---

ההשערה
אם הנבדק אכן מחזיק את התמונה של 4 הנקודות תמונה בדמיונו, הוא ימשיך את החץ בדמוינו וככל שהחץ רחוק יותר יקח לנבדק יותר זמן להגיב.

---

תוצאות
זמן התגובה גדל ככל שהמרחק בין החץ לנקודה עליה הצביע היה גדול יותר

---

מסקנה

• התוצאות תואמות להסבר התמונתי
• קשה להסבירן על פי ידע חבוי כי לא סביר למדו את המרחקים בין החץ לנקודה (החץ הופיע רק לאחר שהנקודות נעלמו)
• לכן לא סביר שהיה להם ידע חבוי על משך הזמן שיידרש כדי להגיע מהחץ לנקודה, ולכן לא יכלו "לחקות סריקה"

Kosslyn, 1978
הקדמה

• אלמנט של גירוי תפיסתי, הוא בגלל המוגבלות של השדה החזותי, אם נסתכל על משהו גדול מידי הוא יחרוג מהשדה החזותי שלנו, וגם יהיה קל יותר לראות פרטים קטנים בו. וככל שמשהו רחוקי תר הוא תופס פחות שטח וקשה יותר לראות פרטים קטנים בו.
• בדמיון, בהנחה שהוא פועל כמו התפיסה, כשניצור גירוי תמוני נחווה את אותו האפקט של תפיסת המרחב והפרטים הקטנים.
• ככל שאנו רחוקים יותר מעצם כלשהו הוא ממלא חלק קטן יותר מהשדה החזותי, וקשה יותר לראות את הפרטים שלו.

---

הניסוי

• נבדקים התבקשו לדמיין תמונות של חיות שהוצגו להם. (למשל ארנב בצד חיה גדולה ממנו) על פי יחסי הגודל המציאותיים ביניהן, כך שהחיה הגדולה תמלא את רוב השדה החזותי שלהם, (למשל ארנב המופיע לצד פיל)
• אח"כ התבקשו לענות על שאלה בנוגע לחלק של החיה, למשל "האם יש לארנב שערות בשפם?"
• נמדד זמן התגובה לתשובתם
• אח"כ ביצעו אותה משימה לגבי אותה החיה רק שהפעם התבקשו לדמיין אותה עם חיה קטנה ממנה, למשל ארנב לצד זבוב, כך שהארנב הוא שמדומיין כחיה הגדולה

---

תוצאות
הנבדקים השיבו לשאלות על הארנב מהר יותר כשדמיינו אותו גדול, כפי שהיה קורה לו ראו את הארנב גדול יותר

Kosslyn, 1978
הניסוי

• מטלת הליכה מנטלית: נבדקים התבקשו לדמיין שהם הולכים ומתקרבים בדמיונם לחיות שונות
• הם התבקשו להעריך כמה היו רחוקים מהחיות כשהתחילו להרגיש שהדימוי של החיה ממלא את כל השדה החזותי שהם מדמיינים

---

השערה

• אם הייצוג תמונתי, נצפה בהתקרבות שניתקל במגבלה כמו במציאות, ככל שנתקרב החיה תחרוג מהשדה מרחבי ולא נוכל לראות את כולה.
• אם הייצוג טענתי, נצפה שבדמיון לא ניתקל במגבלה זו.

---

תוצאות
נבדקים דיווחו שהיו צריכים להתקרב יותר לבעלי חיים קטנים (לדו'  כ־30 ס"מ או פחות כשהתקרבו בדמיונם לעכבר), מאשר לבעלי חיים גדולים יחסית (לדו' כ-4 מ' מפיל)

---

מסקנה
בדומה לתפיסה, הדימויים המנטליים הם מרחביים (כי תופסים גודל בשדה חזותי)

---

הסבר חלופי – ידע חבוי
מבקשים מהנבדק להעריך מתי החיה חורגת מהמרחב החזותי שלו, מראש מגדירים לנבדק סיטואציה שהיא דימוי תפיסתי, לכן באופן לא מודע הם מכוונים התנהגותם ותשובותיהם בהתאם.

Perky, 1910
המטרה
אם נמצא השפעה של הדמיון על התפיסה ולהיפך, זה יתמוך בכך ששניהם משתמשים באותם מנגנונים, כפי שטוענת הגישה התמונתית

---

הניסוי

• נבדקים התבקשו "להקרין" בדמיונם עצמים (למשל בננה) על מסך ולתארם
• בו-זמנית, מקרן מאחורי המסך הקרין תמונה חלשה מאוד של העצם על המסך, ללא ידיעתם של הנבדקים

---

תוצאות

• הנבדקים תיארו את העצם שדמיינו כדומה לתמונות החלשות שהוקרנו
• הנבדקים טענו שלא הבחינו בתמונה שהוקרנה על המסך

---

מסקנה

• העצם שראו מתחת לסף המודעות, השפיע על מה שדמיינו
• ממצא זה תומך במנגנון משותף לדמיון ולתפיסה

 Farah, 1985
הניסוי

• נבדקים התבקשו לדמיין את האות H או את האות T על מסך.
• לאחר שהם יצרו דימוי ברור של האות על המסך, הובזקו על המסך שני ריבועים האחד אחרי השני
• הריבוע הראשון הכיל אות והשני היה ריק, או בסדר הפוך

---

השערה
אם מדובר בשני מנגנונים נפרדים, לא אמורה להיות אינטראקציה ביניהם, הנבדק יצליח לבצע שני דברים שונים בו זמנית.

---

המטלה
לקבוע האם האות הופיעה בריבוע שהופיע ראשון או שני

---

תוצאות
אחוז התשובות הנכונות היה גדול יותר כאשר הנבדקים דמיינו אותה אות שהוצגה, לעומת האות האחרת

---

מסקנה

• התפיסה והדמיון החזותי משתמשים במנגנון תמונתי משותף כדי לדמיין ולזהות גירויים
• כששני הגירויים דומים, קל יותר לבצע את המטלות יחד

Kreiman et al., 2000
הנבדקים
אפילפטיים שבמוחם הושתלו אלקטרודות לטיפול באפילפסיה

---

הניסוי
נרשמה פעילות הנוירונים באונת הרקה המדיאלית כשהציגו לנבדקים תמונות, וכשביקשו מהם לדמיין אותן

---

ממצאים
נוירונים מסוימים הגיבו באופן דומה כשתופסים עצם וכשמדמיינים אותו, כלומר הייתה להם ספציפיות לגירוי גם בדמיון
תומך בגישה התמונתית

---

הסתייגות
נבדקה הפעילות באונת הרקה שלא בהכרח מופעלים בה ייצוגים תמונתיים של הגירוי

Kosslyn, 1995

קורטקס הראיה מאורגן כמפה טופוגרפית:
מאורגן כך שהגודל הממשי בא לידי ביטוי בגודל של האזור בקורטקס.
אם מסתכלים על פריט קטן, הפעילות קטנה יותר, אם על פריט גדול, הפעילות גדולה יותר.

---

הניסוי
נבדקים התבקשו ליצור דימויים חזותיים קטנים, בינוניים וגדולים, תוך כדי שמוחם נסרק

---

תוצאות – תמיכה בגישה תמונתית

• בדימויים חזותיים קטנים, הפעילות התמקדה סמוך לחלק האחורי של המוח (בעיגולים)
• ככל שגודלו של הדימוי המנטלי גדל, שטח הפעילות המוחית גדל, לעבר קדמת קורטקס הראייה (ריבועים ומשולשים), כמו בתפיסה.

---

הסבר
כשמדמיינים גירוי גדול יחסית, יש לו גם פרטים קטנים מרובים יותר

Ganis et al., 2004
הניסוי
הדמיה מוחית fMRI

---

התפעול

• בתנאי הדמיון: הנבדקים התבקשו לדמיין תמונה של עצם שראו קודם (לדוגמה: עץ)
• בתנאי התפיסה: הנבדקים ראו ציור של אותו העצם

---

שאלת המבחן

• לאחר התפעול הושמעה אות שסימנה לנבדקים על איזו שאלה עליהם לענות
• למשל כשהושמעה האות ר' הנבדקים התבקשו לקבוע אם העצם הוא "רחב יותר מאשר גבוה"

---

תוצאות - ממצאים מעורבים

• אונת המצח – דפוס דומה בין תפיסה לדמיון
• אונת הרקה/קודקוד - דפוס דומה בין תפיסה לדמיון
• קורטקס חזותי – פעילות נמוכה יותר בדמיון

---

מסקנה – תמיכה חלקית בלבד

• יש חפיפה רבה בדפוס ההפעלה בקורטקס שגורמים תפיסה ודמיון חזותי באונות המצח, הרקה והקודקוד, אבל תפיסה גורמת להפעלה רבה יותר מאשר דמיון בקורטקס החזותי (באונת העורף)
• תומך חלקית בגישה התמונתית

Kosslyn et al., 1999
שאלה
האם הפעילות בקורטקס החזותי שמתרחשת בעת דמיון חזותי היא תופעת לוואי בלבד (נובעת מהפעלת הדמיון באזור מוחי אחר), או שהיא עצמה משפיעה על הדימיון?

---

שיטה
רצף פעימות מגנטיות מופעל על אזור מסוים של המוח במשך זמן קצר, ומשבש זמנית את הפעילות המוחית באזור הזה

---

הרציונל

• אם הפעימות משבשות תפקוד מסוים, ניתן להסיק שהאזור במוח שפעילותו הופרעה הוא אזור שמשפיע על תפקוד זה
• אם הקורטקס החזותי מפעיל את הדמיון, שיבוש פעולתו ישבש את הדמיון (אם הוא מופעל רק כתופעת לוואי של הדמיון, לא יחול שיבוש)

---

מב"ת 1
תנאי תפיסה לעומת תנאי דמיון:

• תנאי התפיסה: 5 נבדקים התבקשו לשפוט לגבי הפסים בשניים מתוך ארבעת הריבועים שבתצוגה, לדו': האם הפסים בריבוע 3 ארוכים יותר מאלו שבריבוע 2?
• תנאי הדמיון: השיבו כשדמיינו את התצוגה מקודם

---

מב"ת 2
הפעלה אמיתית של TMS על הקורטקס החזותי הראשוני לעומת הפעלה מדומה של  TMSעליו

---

תוצאות

• זמן התגובה (המ"ת) לביצוע שיפוט הקווים התארך כאשר ה-TMS הופעל על הקורטקס החזותי הראשוני (לעומת הפעלה מדומה), הן בתפיסה והן בדמיון
• תומך בגישה התמונתית

---

מסקנה
הפעילות בקורטקס החזותי משפיעה על הדמיון החזותי, והיא איננה תופעת לוואי של הפעלת הדמיון החזותי באזור מוחי אחר

Farah et al., 1993
הנבדק
M.G.S עתידה הייתה לבצע ניתוח לכריתת חלק מאונת העורף הימנית

---

המטלה
לבצע את מטלת ההליכה המנטלית לפני ואחרי ניתוח לכריתת חלק מאונת העורף הימנית

---

תוצאות והסבר

• הסרת חלק מקורטקס הראייה הפחיתה את גודל השדה החזותי שלה, בדמיון כמו בתפיסה, כך שהסוס מילא את כולו כבר כשדמיינה את עצמה ניצבת רחוק יותר ממנו (לפני הניתוח: 4.5 מטר, אחרי הניתוח: 11 מטר)
• תומך בגישה התמונתית

Bisiach & Luzzatti, 1978
הנבדקים

• מטופלים הלוקים בתסמונת הזנחת צד
• מתאפיינים בחוסר מודעות לחצי השדה החזותי המנוגד לצד הפגיעה המוחית
• לרוב הזנחת צד שמאל כתוצאה מפגיעה באונת הקודקוד הימנית

---

הניסוי
נבדק התבקש לדמיין את עצמו עומד בפיאצה דל דואמו במילאנו, מקום שהכיר לפני הפגיעה המוחית, ולתאר את הכיכר משתי נקודות תצפית הפוכות

---

תוצאה

• הנבדקים הזניחו את צד שמאל (ביחס לנקודת התצפית), תיארו רק את הבניינים מצד ימין גם בתפיסה וגם בדמיון
• בשינוי הכיוון בה עמדו, השתנו גם הבניינים עליהם דיווחו.
• תומך בגישה התמונתית

Guariglia et al., 1993
מטופל עם תסמונת הזנחת צד הראה הזנחת צד בדמיון ולא בתפיסה

---

Farah et al., 1988

• R.M.  היה מסוגל לזהות ולצייר עצמים שהונחו לפניו, אבל לא הצליח לצייר עצמים מהזיכרון.
• בנוסף, הוא התקשה לענות על שאלות שהצריכו דמיון חזותי, כמו האם המשפט "אשכולית גדולה יותר מתפוז" הוא נכון
• תומך בגישה הטענתית

Behrmann et al., 1994

• מטופל הלוקה באגנוזיה חזותית
• אינו מסוגל לזהות עצמים כאשר הם מוצגים לפניו.
• זיהוי עצמים כאשר הם הוצגו בפניו - מצליח לזהות חלקים של עצמים כאשר הם מוצגים בפנים, אולם אינו מצליח לשלב ביניהם על מנת ליצור את העצם השלם
• ציור מזיכרון הדורש דימוי חזותי - מצליח לצייר עצמים מהזיכרון, מטלה שנחשבת למטלת דמיון חזותי

---

מסקנה
תומך בגישה הטענתית

יש מנגנונים המשותפים לדמיון ולתפיסה, אבל לא כל המנגנונים משותפים

---

תמיכת מחקרי הדמיה מוחית ופגיעות מוחיות
יש חפיפה חלקית באזורים מוחיים המעורבים בתפיסה ודמיון, ויש פגיעות משותפות לשניהם אך גם פגיעות בכל אחד מהם בנפרד

---

הבדלים נוספים בין הדמיון לתפיסה

• תפיסה הינה תהליך אוטומטי בעוד דמיון מצריך מאמץ
• התפיסה יציבה אבל הדמיון שברירי
• יש פעולות שקשה יותר לבצע על תמונות שמדמיינים, מאשר על אותן תמונות כשרואים/תופסים אותן. למשל, כשתופסים דמות אחת בתוך צורה דו-משמעית, מצליחים לעבור לדמות השנייה, ובדמיון לא מצליחים לעבור לדמות השנייה