מקור לסיכומים מספר הקורס, אתר הקורס, והמנחה ד"ר גלית לנדסהוט!! לידיעתכם, הפרק עדין בכתיבה :)

⭐מבוא ורקע היסטורי
סכיזופרניה
הפרעות מצב רוח – מיקוד בדיכאון והפרעה דו קוטבית
פרק 16 - סכיזופרניה והפרעות אפקטיביות image
נקודת המפתח בפסיכיאטריה
לנסות לייצר קו מוסכם, גבול ברור שמבחין בין "נורמלי" לבין "אבנורמלי"
למשל ברפואה מאבחנים דלקת לפי מדד מדויק, יש או אין וכדומה

הקושי
אין בפסיכיאטריה בדיקה אובייקטיבית שתאבחן פתולוגיה
השאלה
איפה נוצרת האבחנה בין התנהגות ביזארית, אך תקינה שאין צורך לטפל בה, לבין התנהגות בעייתית שמחייבת התייחסות רפואית וניסיון טיפול
בעבר
  • לא נורמלי כל מה שהוא לא שכיח, מחוץ לסטטיסטיקה המקובלת, נחשב אבנורמלי פתולוגי.
  • יתרון: נוח וקל לאבחנה
  • חיסרון: מאוד בעייתית, לא כל מה שחריג דורש תיקון. למשל אוכלוסייה של מחוננים/ות, זו לא תופעה שכיחה, אך גם אין צורך לטפל בכך קלינית, זו חריגות שנרצה לחזק.
  • מסקנה: שכיחות לא יכולה להוות קריטריון לקו אדום

החלופה הנוכחית
  • לא נורמלי, הוא כל מה שהוא לא רצוי
  • חיסרון: 
    • איך מגדירים לא רצוי?
    • בחברות שונות הלא רצוי שונה
    • תלוי זמן – מה שבעבר נחשב לא רצוי, כיום ייתכן שלא נחשב כך.
  • למשל נער שמראה סימנים של הסתגרות חברתית, ירידה בלימודים, שכמובן לא תהליך רצוי. אך זו לוא דווקא פתולוגיה שדורשת התייחסות. אלא אם כן נראה גם התנהגות ביזארית והנער מספר שהשכן עוקב אחריו ומנסה לגנוב לו מחשבות מהראש, לכן הוא מתעב את השכן ורוצה לעקוב אחריו. ניתן לפתח זאת עוד וקשה למצוא את הגבול הלא רצוי.
  • המחקר הפסיכיאטרי מאוד התקדם בעשורים האחרונים
  • אין עדין בדיקה דיאגנוסטית לפתולוגיה נפשית
  • יש לא מעט ידע ומידע על אבנורמליות מוחית, פרמקולוגית, נוירו-תיפקודית
  • יש לנו סל טיפולים שנית להציע, יעילותם משתנה, אך טוב משמעותית ממה שהיה כמה עשורים לפני כן
מתי התחיל האדם לחשוב במונחי אבנורמלי, פסיכיאטרי, ולהתייחס לאדם כמשוגע שמתנהג בצורה מוזרה וביזארית, שדורשת התייחסות?
  • הכי עתיק שמוכר לנו כיום
  • מכיל תיעודי:
    • פרוצדורות כירורגיות שנעשו באנשים
    • גורמים פתולוגים שחשבו שקשורים בתחלואה
    • תרופות שרקחו
    • פרק שמוקצה לבריאות הנפש, תחת המושג שיגעון – איבדו קשר עם המציאות, מדברים מוזר, משולחי רסן וכדומה
  • קושר לראשונה בין שינויים קליניים, מנטליים למצב פיזיולוגי
  • מעלה את תאוריית 4 הנוזלים – אומרת ש4 נוזלים שולטים בגוף שלנו ובהתנהגות, שתן, דם, ליחה ומיצי מרה
  • מי שיש לו שיבוש במיצי מרה, נראה מלנכוליה – שיבושים במצב הרוב, דכדוך וכדומה
  • תקופת השכלה וידע, ניסיון לקשור בין ידע להתנהגות
  • כלי מחקר מאוד פשוטים לכן לא נצברות הצלחות ניכרות
  • מכניסה את חולי הנפש ל"קוביה" המתאימה לאותה תקופה – דרך "משקפי" הדת.
  • אדם חולה סובל מרפיון נפש, אינו מוסרי, לא דובק באמונתו, אחוז דיבוק/שדים/רוחות
  • אין איך לטפל, מורחקים מהחברה אל מוסדות אשפוז מחוץ לערים, נקשרים ואף מוצגים לראווה תמורת סכום כסף סמלי
  • נטולי זכויות, אין התייחסות לרווחתם, חסרי זהות אנושית מבחינתם
  • תחילת תקופת השכלה
  • קיים ניסיון להבין את הפתולוגיה המנטלית דרך  עיניים מדעיות
  • טיפול בעזרת מתכות כבדות, כוסות רוח וכדומה
  • מתחילה מהפכה הומניסטית: הבנה שחולה הנפש הוא לפני הכל בן אדם, יש להתייחס אליו כאל בעל זכויות.
  • חולי הנפש משתחררים מהמוסדות הקשים שהוחזקו בהם מחוץ לערים
  • ענף בריאות הנפש נכנס לתוך הפסיכיאטריה, בתי החולים
  • חולה נפש אינו מורחק מהחברה, יחסית.

כיוון פרה-קליני
  • ניסיון להבין מה אטיולוגיה למחלות, ואילו טיפולים יוכלו לסייע.
  • חיפוש גורמים פיזיולוגים כמו לחץ דם, בעיה בויסות חושי וכדומה
  • טיפולי הקזת דם, הגבלת מידע נכנס (חליפת המשוגעים)

כיוון הומניסטי
  • התחלה של התייחסות לחולי הנפש כבני אדם
  • ניסיונות לקטגוריזציה של פתולוגיות:
    • חולי הנפש לא סובלים כולם מאותה הפרעה, כל אחד מראה סגנו שונה, ויש להבין מה גורם לכל הפרעה בנפרד.
    • פיליפ פינל: מתחיל לייצר קטגוריזציה ראשונית, מהצד הרגשי יותר, שמאבד קשר  עם המציאות, המתכנסים בתוך עצמם (כינה אוטיזם)
  • אמיל קרפלין: בהמשך לידע שצבר פיליפ פינל, מתחיל לייצר קטגוריות של הפרעות נפש שונות ולקשור אותן לפתולוגיה הפיזיולוגית
  • במקביל אליו עובד גם ד"ר אלצהריימר, ולברודמן שחילק את המוח לאזורים, גולג'י וכו'
  • קפיצה אדירה בידע הנוירולוגי
  • קידום בריאות הנפש כחלק מעולם הרפואה, אבחון וטיפול בדרכים דומות
  • הDSM הראשון: התפרסם לראשונה ב1952, מאז עודכן כל כמה שנים ככל שהידע והדורות התקדמו. מהדורה אחרונה ועדכונה ב2022
  • התפתחות פסיכיאטריה ביולוגית: יותר הבנה של אטיולוגיה, מנגנונים פיזיולוגים, גנטיקה, טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים
סכיזופרניה היא לא פיצול אישיות, למרות שמילולית מאוד קרוב אליה, משמעות סכיזופרניה היא נפש שסועה.
אך הכוונה היא פער בין המציאות לבין המרחב של האדם בו הוא חי
  • היה צייר, חי בסוף המאה ה19, תחילת ה20, נולד למשפחה בה היו עוד 5 אחיות
  • אהב מאוד לצייר תמיד, הראה כישרון מגיל צעיר
  • נשלח למוסד חינוכי שמתמחה בציור
  • עבד בבגרותו בעיתון מקומי בתור צייר קריקטורות קומיקס, בעיקר חתולים
  • התחתן עם אישה מבוגרת ממנו, הייתה גם המטפלת של הילדים במשפחה, חלתה ונפטרה תוך זמן קצר.
  • העניק לה חתול במתנה בעודה בחיים שמאוד שימח אותה
  • ציוריו כללו בעיקר חתולים שעברו האנשה – עם חליפה, מגבעת, תיק עבודה וכדומה
  • תחילה היו ריאליסטים, לאחר פטירת אשתו התחיל להתרחק ולהיות מסויג יותר, כך גם האופי של החתולים שצייר, עד כדי שכמעט לא ניתן לזהות שמדובר בחתול
  • מתיישב מאוד עם השינויים שחלו בהתנהגותו ונפשו כפי שתואר על ידי מי שכתב את האוטוביוגרפיה שלו
  • התנהג בצורה מאוד לא  מאורגנת, להתעסק עם מיזמים ומהר לנטוש אותם, ירד מנכסיו וכו'

ילדים במשפחתו התפתחו באופן איטי יותר, אצלו בפרט:
  • נולד עם שפה וחיק שסועות – לא בהכרח מעיד על פתולוגיה, אך עלול להעיד על פגיעה מוחית שכן סגירת קו אמצע הפנים קורית בתקופת נדידת הנוירונים וסינפטוגינזה
  • התחיל לדבר סביבות גיל 5
  • נחשבים לסימפטומים הפסיכוטיים של המחלה
  • אינם חיוביים כי הם טובים, אלא בדפוסי התנהגות שנוספים להתנהגות התקינה שלו ולא אמורים להיות שם
  • מתחלק ל-3 סוגים: מהלך חשיבה, תוכן החשיבה ותפיסה
  • נראה את שלושתם בדר"כ יחד
  • למשל אנשים עם הלוצינציות שמיעה שומעים קולות שמוסברים על ידי דלוזיה
  • כשננסה להבין ממטופל מה הוא חווה, לא תמיד נצליח להבין את החוויה המדויקת, כי הוא יתאר בצורה כזו שאינה בהכרח רציפה בזמן

1 - הפרעות במהלך החשיבה
  • בתוך התקף פסיכוטי, רצף החשיבה לא אחיד/רציף/תקין
  • נמצא רפיון אסוטציאטיבי, קפיצה מנושא לנושא
  • חשיבה עקיפנית/משיקנית – נשאל שאלה והחולה ישיבה תשובה מסביב, יגיע אליה אחרי הרבה סיבובים, יתרחק עם קו המחשבה מאוד לא ברור
  • בלבול בשיח –
    • סלט מילים שלא מתחברות לרעיון הגיוני
    • שימוש ב-Non-words, מילים שיש להן משמעות עבור האדם אך לא למאזין
    • עצירת שיח באמצע, פתאום מתנתק ומתקשה לחזור לרצף תקין של מחשבה
    • למשל אסוציאציה של צליל, ידברו בחרוזים אבל לא יעבירו באמת מסר עם תוכן ברור.

2 - הפרעות בתוכן החשיבה - דלוזיות
  • ליקוי בתוכן הנאמר – החזקה באמונות שלא מתיישבות עם העולם האמיתי
  • יכולות להיות מכל מיני עולמות תוכן:
  • רדיפה – בטוח שמנסים לרדוף אחריו, לתפוס אותו
  • שליטה – מנסים לשלוט בו, לכוון התנהגות, לקרוא/להוציא/לשתול מחשבות
  • גדולות – מאמינים שיכולים לעשות דברים שלא באמת יכולים
  • נהליסטיות – למשל תחושה של סוף העולם קרב, אין לי מערכת עיכול, גנבו לי את המוח מהראש
  • זהות של האדם ממול – למשל התייחסות לאחות במחלקת אשפוז כאל אשתו, עד כדי אי הבנה למה היא לבושה כמו אחות והתנהגות אליה בהתאם. או להפך, זיהוי אשתו כאדם זר.
  • האדם חי ומאמין באמונה שלמה בסיפור שבנה לעצמו

3 - הפרעות בתפיסה
  • מלווה בשכיחות גבוהה מאוד דלוזיות
  • בעיקר הלוצינציות – הופעת תפיסה סנסורית שאינה מבוססת על אות סנסורי שקיים במציאות
  • שמיעה:
  • הנפוץ ביותר.
  • למשל שמיעת קולות מונוטוניים של שפה, טפטוף, צקצוק
  • למשל שיח – של מישהו שמדבר איתם, משתלב עם הדלוזיות
  • חזותיות: רואים דברים
  • סומטוסנסוריות: מרגישים דברים. למשל תולעים מתחת לעור
  • טעם: למשל מרגישים כל הזמן טעם של שרוף
  • אילוזיה – שינוי בתפיסה  של משהו שכן נמצא במציאות. למשל עציץ שנראה כמו מפלצת
  • דה ראליזציה – ניתוק מהמציאות. למשל העולם עצר מלכת, הכל מתקדם בהילוך איטי, החדר הולך וגדל
  • דה פרסונליזציה – ניתוק מהעצמי, תפיסה דה אסוציאטיבית של העצמי. למשל הידיים שלי גדלות, אין לי גוף, אני רוח
  • בעיקר בין התקפים פסיכוטיים
  • משלים את הסימפטומים הקוגניטיביים
  • קיימים גם בהפרעות אחרות, לא רק בסכיזופרניה
  • התנהגויות שהאדם אמור להראות והוא לא מראה (הפוך מחיוביים)
  • אפקטיביים: השטחה של האפקט. מנעד הרגשות שהאדם מביע מאוד מצומצם. הם אכן סובלים ומרגישים היטב, אך התגובות מאוד רדודות
  • אנהדוניה: אפקטיבי, נסיגה בהנאה מדברים שבדר"כ הביאו לו להנאה. מוביל לא פעם להסתגרות, ניתוק חברתי, בידוד חברתי, הזנחה אישית.
  • ככל שהחברה תומכת יותר כך הפרוגנוזה טובה יותר, סביבה תומכת מעלה את הסיכוי לשיפור והשתלבות חברתית.
  • בעיקר בין התקפים פסיכוטיים
  • משלים את הסימפטומים השליליים
  • קיימים גם בהפרעות אחרות, לא רק בסכיזופרניה
  • ירידה ביוזמה ומוטיבציה, צמצום טווח קשב, קושי בזיכרון וריכוז, צמצום טווח קשב, ירידה בחשיבה מופשטת וגמישות מחשבתית, קושי בפתרון בעיות וקבלת החלטות וכדומה.
💡הנבדק לא מציג גרייה שמיעתית, אך תופס שמיעה בפועל

הקושי:
להכניס מטופל בזמן התקף פסיכוטי עם דלוזיות שמיעה לfMRI, כשהוא אמור לשכב דקות ארוכות ללא תנועה, מאוד מאתגר. הם גם לרוב בטוחים שרוצים לגנוב להם מחשבות מהמוח אז לא משתפים פעולה.

ממצאים:
  • יש פעילות באזורים אודיטוריים אסוציאטיביים, ורניקה במיוחד
  • אין פעילות בקורטקס קורטיקלי ראשוני
  1. שניים אוו יותר מהסימפטומים הבאים (לפחות אחד מהם  הוא 1-3) שמופיעים  רוב הזמן למשך חודש אחד או יותר:
    • דלוזיות
    • הלוצינציות
    • דיבור לא מאורגן
    • התנהגות לא מאורגנת או קטטונית
    • סימפטומים שליליים
  2. ליקוי בתפקוד התעסוקתי, החברתי או הרגשי.
  3. משך הופעת הסימפטומים 6 חודשים.
  4. ללא סימנים של הפרעות מצב רוח.
  5. שלילת שימוש בחומרים או מצב רפואי אחר.
  6. שלילת ספקטרום אוטיסטי או הפרעות התפתחות.
1 – ילדות – Premorbid
  • בדר"כ אין באמת סימפטומים של המחלה
  • ניתן לאבחן בשלב זה סכיזופרניה אך זה מאוד נדיר
  • בוחן מציאות: במצב תקין בכל מקרה נצפה לבוחן מציאות לא תקין ודלוזיות, למשל חבר דמיוני, בטוחים שההורים הדבר הכי חזק בעולם
  • בדיעבד ניתן לראות שהם פחות חברתיים, אך לא ניתן לאבחן לפיכך, כי לא בהכרח מראה על פתולוגיה קלינית

2 – נעורים – Prodromal
  • השינוי מתחיל בשלב זה, נראה כניסה של סימנים ראשונים
  • קשה לזיהוי. למשל נערה בת 14 עוברת לתיכון ונכנסת לשינוי חברתי, מתרחקת, ירידה בלימודים, קצרת רוח מול ההורים ולא כל כך מתקשרת. מאוד מתאים לנערה טיפוסית.
  • הקו האדום: כשההתנהגות הופכת להיות יותר ביזארית מהרגיל. למשל הנערה לא רק כועסת על ההורים וצועקת עליהם, אלא גם חושבת שהם מנסים להרעיל אותם ולא מוכנה יותר לאכול מה שמבושל בבית, רק בחוץ.
  • לרוב עדין לא יגיעו להערכה פסיכיאטרית, כי ההתנהגות מוזרה אך לא נראית עדין קיצונית, ניתן יהיה לזהות בדיעבד.

3 – בגרות – Progressive
  • השלב בו מאובחנת המחלה
  • בבת אחת ירידה משמעותית בתפקוד, דלוזיות מאוד בוטות עם הסברים להן למשל ההורים שלי מנסים להרעיל אותי כי הם חושבים שאני לא הבת שלהם, הם יודעים שחייזרים תפסו אותי כשהייתי קטנה ושתלו לי בתוך הראש צ'יפ.
  • במקרים מסוימים הורים עדין לא חושדים או רוצים לאבחן, עד שקורה משהו קיצוני למשל ;ניסיון לפגוע במישהו, יציאה בכיב שמהיר בלילה עם דיבור עצמי
  • כשמגיעים לאבחון, רואים שכבר זמן ממושך יש סימפטומים שלילים וקוגניטיביים, התקפים פסיכוטיים שלא קיבלו יחס.
  • מתחילים טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי: אחרי תקופת הסתגלות לתרופה, הסיימפטומים החיובים פוחתים בצורה משמעותית.

4 – שארית החיים – Residual
  • בטיפול תרופתי כאשר כבר פחתו תסמינים חיוביים
  • לכל מטופל תגובה ושגרה שונה: חזרה של התקפים חריפים, התייצבות, חזרה מלאה לשגרה, קושי לחזור לשגרה עם כניסה ויציאה מאשפוזים פסיכיאטריים, הצטרפות לקהילה תומכת, אשפוז לכל החיים.
  • מודעות המאובחן: חלק מודעים לכך שחוו התקף פסיכוטי ומה שהרגישו לא היה המציאות, חלק נשארים לאורך זמן בתוך הדלוזיה.
💡אם נסתכל לאחור על ילדות בוגר מאובחן, לא נראה דברים ביזאריים מידי.
💡ניתן לראות פחות אינטראקציות חברתיות

מהלך: נתנו לנבדקים להעריך סרטונים שצילמו בגני ילדים כ30 שנה לאחר שצולמו, כך שיודעים מי התפתח לסכיזופרן
ממצאים: העריכו את הסכיזופרנים כפחות חברותיים, יצרו אינטראקציות חברתיות מעטות
  • מחלה כרונית
  • מאוד מגבילה את החיים
  • ירידה בתפקוד: אצל חלק נראה ירידה בתפקוד לאחר כך אפיזודה חריפה עד כדי איבוד עצמאיות.
תפוצה באוכלוסייה
1%, לא מעט

מגדר
גברים > נשים, גם סימפטומים יותר קשים

גיל אבחון ראשון
גברים: 15-25
נשים: 20-35 או לקראת גיל המעבר

הבדל בין תרבותי
ערים > אזורים כפריים

קו-מורבידיות
דיכאון, חרדה והתמכרויות

התנהגות אובדנית
כ-50% מהסכיזופרנים מנסים בשלב כלשהו בחיים לשים קץ לחייהם, המון
כ-15% יצליחו לבצע התאבדות
ימי הביניים
  • תפיסה מיסטית: האדם אחוז דיבוק, נשלט על ידי שדים ורוחות, סובל מרפיון מוסרי ולכן אלוהים מתנקם בו
  • גישה דתית יותר שמייחסת רעיונות לא פיזיולוגיים או ניתנים למדידה של מקור השיגעון
  • הגישה הולכת ונזנחת ככל שנצבר ידע ומדע לקראת המאה ה18 והלאה

המאה ה20
  • הילד הופך לסכיזופרן כי האמא התייחסה אליו בצורה אמביוולנטית, ביד אחת חיבקה ובשנייה דחתה
  • לא הצליח לפתח לעצמו אני פנימי רציף, מבולבל ולכן מפתח סימנים פסיכוטיים
  • אמהות מאוד סבלו מהסבר זה, בנוסף להתמודדות עם ילד סכיזופרני, מלאות אשמה ושיפוט על כך שגרמו לו כיבכול להיות חולה.
  • מהר מאוד התאוריה נזנחה, מחקרים לא הצליחו להוכיח
  • לצד זאת שילדים לאם המאובחנת בהפרעה פסיכיאטרית, בסיכון גדול יותר לחלות גם, המשקל גנטי ולא רק סביבתי.
🔬מחקר משפחה 2018
💡לסכיזופרניה גורם תורשתי
💡ככל שהקרבה הגנטית גדלה, כך גם הסיכון לסכיזופרניה.
💡סיכון גנטי הגבוה ביותר אצל תאומים מונוזיגוטיים\

מהלך:
  • אספו קבוצת סכיזופרנים מאומצים
  • העדיפות שאומץ כמה שיותר מוקדם כדי לא להיות מושפע סביבתית מההורה הביולוגי, כלומר חולק עם הביולוגים רק DNA, ועם המאמצים רק את הסביבה.
  • בדקו שכיחות סכיזופרניה אצל בני משפחותיהם הביולוגיים והמאמצים
ממצאים: במשפחות הביולוגיות שכיחות 10%, במאמצות כמו באוכלוסייה כ-1%

🔬מחקר גנום 2014
💡קיימים גנים המעלים סיכון לסכיזופרניה
 
מהלך:
  • לוקחים קבוצת סכיזופרנים (כמעט 100 אלף) ונבדקי ביקורת (350 אלף)
  • מפיקים DNA על ידי דם או רוק
  • מרצפים את כל הגנום של הנבדקים ומחפשים סמנים/מרקרים לכל אורכו בחיפוש הבדלים וגנים שונים בין שתי הקבוצות
 
ממצאים: בגרף כל גן מופה, מה שנמצא מעל הקו האדום שונה בין שתי הקבוצות. נמצאו 118 אתרים שונים. לדוגמא -
  • DISC1 & NRG1: קשורים בהתפתחות המוח בעובר, חלוקת תאים, התמיינות, נדידה וסינפטוגינזה
  • D2R: מקודד לרצפטור D2 של דופמין
  • NMDA-R: מקודד לאחת מהיחידות של רצפטור NMDA
🔬מחקר תאריך לידה, שפעת וסכיזופרניה
💡קיים קשר בין תקופת הלידה לבין הסיכון לסכיזופרניה

שאלת מחקר: האם יש קשר בין תאריך יום הולדת לסיכון לסכיזופרניה?
ממצאים: אצל אנשים שנולדו בסוף החורף-תחילת אביב (פברואר-יוני) הסיכוי לסכיזופרניה גבוה משמעותית
הסבר אפשרי:
  • התינוקות עברו את הטרימסטר האחרון בתור עוברים בשיא החורף, בתקופה זו של השנה יש מחלות חורף רבות ובפרט שפעת.
  • מספר מחקרים שבדקו תיק רפואי של האם בדיעבד, הראו שאכן היו חולות בשפעת במהלך ההריון.
איך משפיעה השפעת על העובר?
  • ייתכן שהשפעת עוברת את השלייה, מגיעה למוח העוברי ועושה בו נזק
  • ייתכן שהאם טופלה עם תרופות שעברו לשלייה והשפיעו המוח העובר
  • ייתכן שמערכת החיסון של האם עברה אקטיבציה ויצרה חומרי שעברו את השלייה ויכולים להשפיע על תפקוד העובר, למשל ציטוקינים המופרשים בזמן זיהום.


טוקסופלזמה גונדי
  • טפיל שיושב במערכת העיכול של חתולים  בעיקר
  • מאוד טרטוגני, מזיק לעובר ועלול להעלות סיכון לסכיזופרניה
  • נשים שנכנסות להריון, ממש בתחילתו, עוברות בדיקת נוגדנים.
  • כ70% נחשפו בעבר וחלו בטוקסופלזמוזיס ולכן אינן בסכנה, לשאר ההנחיה היא להיזהר מכל עיסוק שכולל חתולים

גורמי סביבה נוספים אצל האם בהריון המעלים סיכון לסכיזופרניה אצל הצאצא
  • מחסור בוויטמין D
  • רעב
  • עישון (גם אב וכל מי שבסביבת האם)
  • סיבוכים בלידה

🔬מחקר שפעת ועכברים
💡בתקופת עוברות, שפעת אצל האם משפיעה לרעה על יכולות קוגניטיביות של העכבר בבגרות
❕לא מדובר בהכרח על סכיזופרניה, בודקים סימפטומים ספציפיים בלבד.

אופן:
  • חיפוש התנהגויות שמזכירות סימפטומים ספציפיים של סכיזופרניה
  • בדיקה בתפקוד קוגניטיבי, רגשי וכדומה
  • בדקו האם צאצאים של העכברות כשהגיעו לבגרות מראים ירידה במוטיבציה
  • שמים את העכברים  בתוך Open field ונותנים להם להסתובב
ממצאים:
  • עכברים רגילים: מסתובבים בצורה יפה בשדה כי הם סקרנים, לא מפחדים וכו'
  • עכברים שנחשפו לשפעת כשהיו עוברים: מראים פחות מוטיבציה להסתובב בסביבה
  • אנשים שיש להם שני גורמי סיכון – גנטי וסביבתי, הסיכון שלהם לסכיזופרניה גבוה יותר מסך הסיכון לסכיזופרניה המחושב של כל גורם בנפרד
  • הסיכוי אף מוגבר יותר מרק סכום האחוזים, במידה ויש כבר גורם סיכון אחד, גורם סיכון אחר יגביר פי כמה ולא כמו שהיה מגביר רק לבדו.
  • הניסיון להבין הפרעות היום יהיה דרך הניסיון להבין את השילוב בין מה שהתורשה עושה לנו, איך הגנים מארגנים את המוח, לבין האופן שבו המוח המאורגן מסוגל להתמודד עם אתגרים שהסביבה מציבה.

🔬מחקר – אפקט האינטראקציה
💡אפקט האינטראקציה: אם יש רקע גנטי, הסביבה משפיעה חזק יותר, יותר רגישות לסביבה.

אופן:
  • בדק אנשים עם סכיזופרניה במשפחה ובלי, ועם חשיפה גורם סיכון סביבתי או לא
ממצאים:
התעללות בילדות -
  • Unexposed – ללא גורם גנטי וסביבתי: 1%
  • PRS - רק גורם סיכון גנטי: 2-2.5%
  • Emotional abuse  -  רק גורם סביבתי (התעללות בילדות):  3-4%
  • Both – גורם גנטי וגם סביבתי (התעללות בילדות): 10%
שימוש בקנאביס -
  • Unexposed – ללא גורם גנטי וסביבתי: 1%
  • PRS - רק גורם סיכון גנטי: 2-2.5%
  • Emotional abuse  -  רק גורם סביבתי (שימוש בקנאביס):  4%
  • Both – גורם גנטי וגם סביבתי (שימוש בקנאביס): 12%
🔬מחקרי תאומים
בבדיקת סיטי אצל תאומים, ימין עם סכיזופרניה וחדרים לטרליים מוגדלים

🔬פיזור גודל חדרים - 1967
בדק פיזור גודל חדרים לטרלים אצל חולי סכיזופרניה לעומת נבדקי ביקורת

האם ניתן לאבחן חולים לפי גודל חדרים לטרליים?
למדוד את החדרים לא יכול להיות כלי דיאגנוסטי.
אין גודל מסוים שממנו והלאה כולם סכיזופרנים, וממנו ומטה כולם לא. יש חפיפה חלקית.

למה החדרים מוגדלים?
נראה שיש צמצום של נפח המוח, החדרים אינם גדולים עקב הידרוצפלוס, אלא כנראה כי הרקמה המוחית שעוטפת אותם הצטמצמה ונסוגה.

האם מוח סכיזופרני קטן יותר ולמה?
  • המוח לא התפתח בצורה יעילה – לפחות שני גנים שקשורים בתהליך התפתחות המוח עובדים אחרת או לא מספיק יעילים. ייתכן שמלכתחילה לא התפתח בצורה מיטבית
  • למה הסימפטומים לא מופיעים לפני – גיזום סימפטי מופיע  בגיל ההתבגרות, ייתכן שתחילה היה במצב כבר לא אופטימלי, אך לאחר גיזום סינפטי נראה השפעה הכי משמעותית.
  • ייתכן שיש עודף גיזום סינפטי

🔬אובדן חומר אפור
אופן:
  • לקחו 2 מדידות מבני נוער, פעם אחת בגיל 12-14 ופעם שניה 16-18
  • הסתכלו על הפער בMRI של המוח בשתי המדידות
ממצאים:
  • נראה גיזום סינפטי משמעותי גם אצל לא חולי סכיזופרניה ונסיגה של החומר האפור באזורים הקורטיקליים
  • אצל סכיזופרנים הירידה בנפח המוח משמעותית יותר עד כאיבוד 4-5%. בעיקר  אזורים דורסליים של הקורטקס הקדמי וטמפורליים.
המצאת Thorazine

איך התגלתה ?
  • מתי: סוף שנות ה40 – תחילת 50
  • מי: חברת תרופות מנסה לייצר סם הרדמה חדש, 1950 - אחת מקבוצות המחקר הצליחה לייצר חומר חדש למטרת הרדמה – כלורפרומזין
  • למה:
    • סמי הרדמה מכילים הרבה חומרים, כל אחד תורם משהו אחר  - שיכוך כאב, מרפה שרירים, מנתק תודעה וכו'.
    • החומרים בעבר  לא היו מדויקים, בזמן אמת יכלו לסכן את הניתוח.
  • האם הצליח: נתנו את החומר לאנשים לפני ניתוח, התגלה שהוא  לא מרדים טוב
האם הייתה מועילה לשימוש אחר?
  • שמו לב שאנשים מאוד נסערים לקראת  ניתוח או חולים פסיכיאטריים שהיו מועדים לניתוח וקיבלו את התרופה – מאוד נרגעו
  • התגלה כיעיל מאוד לחולים פסיכיאטריים, אספו 38 חולים פסיכוטיים שהיו מאושפזים בבית חולים בצרפת, החלו לטפל איתו בהם. לאחר מספר שבועות הסימפטומים הפסיכוטיים שלהם נעלמו או פחתו.
  • זוהי התרופה האנטי פסיכוטית הראשונה.
  • 1954 – אושרה התרופה על ידי הFDA והחל שיווקה תחת השם Thorazine
  • מהר מאוד הגיעה למיליוני אנשים בעולם, חולי נפש החלו להשתחרר מאשפוזים.
  • שווקה למגוון רחב מאוד של הפרעות נפש – חרדה רגשית, אלכוהוליזם, סניליות, בחילה והקאות אפילו לילדים
למה היוותה שינוי משמעותי בעולם הפסיכיאטריה?
  • בשנים אלו הטיפולים היחידים היו:
  • שוק אינסולין – מוריד בבת אחת את רמת הסוכר בדם, מכניס אנשים לפרכוס
  • טיפול ECT – נזעי חשמל – טיפול יעיל עד היום לדיכאון, אז היה מבוצע קצת אחרת, בעירות, מפרכסים בצורה חמורה עד כדי שבירת עצמות, שיניים, לשון, אובדן זיכרון וכו'
  • לובוטומיה
  • רוב המטופלים  לא הסכימו להם מדעת, הטיפולים כללו השפלה מאוד גדולה ואובדן של  רצון ובחירה חופשית
  • בנוסף השפעתם חלשה  וזמנית בלבד
  • תקופה בה אין פתרון טוב לחולים פסיכוטיים מעבר לטיפולים מעלה, אשפוזים ארוכים, קשורים ונטולי זכויות לחלוטין.
  • התקופה החדשנית שינתה בצורה משמעותית את פני העולם הפסיכיאטרי, רוב החולים שוחררו הביתה ברמה כזו או אחרת  של תפקוד.
תקווה לסכיזופרניה
אם נבין איך משפיעה התרופה על הסימפטומים הפסיכוטיים, נוכל להבין את מקור הסכיזופרניה.

אופן פעולת התרופה
  • מנגנון: אנטגוניסט לרצפטורים דופמינרגיים, בפרט לD2. מפחית פסיכוזה.
  • בניגוד לקוקאין: אגוניסט של דופמין, חוסם נשא בפרה סינפטי ומונע ספיגה חוזרת, משאיר את הדופמין בסינפסה. מעורר פסיכוזה
  • מסקנה: עודף פעולה של דופמין גורם לסכיזופרניה.
על איזו מסילה משפיע?
  • מסילה ניגרוסטריאלית: ויסות תנועה, מחסון בדופמין ייצור פרקינסון, פחות רלוונטי לסכיזופרניה, אין אלמנט מוטורי
  • מסילה מזו-לימבית:
    • אמיגדלה – רגשות
    • היפוקמפוס – קוגניציה
    • גרעין האקומבנס – התניה אופרנטית וחיזוק. ייתכן שהפעלה של מערכת החיזוק בזמנים לא הולמים, מייצרת חיזוק והתקבעות של דפוס חשיבה שאינו אדפטיבי.
  • מסילה מזו-קורקטלית: קורטקס קדם מצחי – תפקוד קוגניטיבי, חשיבה לוגית, התאמת התנהגות להקשר חברתי, הוצאה לפועל של התנהגויות, קבלת החלטות.

🔬מחקר כמות דופמין – בני אדם 1996
💡השערת הדופמין: עודף פעילות סינפסות דופמינרגיות מוביל לסימפטומים של סכיזופרניה

אופן:
  • שיטה עקיפה למדידת רמת דופמין במוח
  • מזריקים לאדם ליגנד רדיואקטיבי הנקשר לרצפטורים דופמינרגיים ומכניסים אותו לPET
  • כמות רצפטורים: נמדוד את הקישור של הליגנד הרדיואקטיבי לרצפטורים
  • נזריק לנבדקים אמפטמין – הופך את כיוון נשא הדופמין, במקום לתפוס דופמין מהסינפסה ולהכניס לתא הפרה סינטי, הוא יתפוס דופמין מתוך התא הפרה סינפטי ויוציא לסינפסה ללא תלות בפ"פ.
  • ככל שיש יותר דופמין בתא הפרה סינפטי, כך ייצא יותר לסינפסה
  • הדופמין והליגנד מתחרים על הקשירה לרצפטורים
  • נמדוד שוב את קשירת הליגנד לרצפטורים, ככל שהנוירון הפרה סניפטי ייצר והפריש יותר דופמין בהשפעת אמפטמין, הדופמין הרב ידיח יותר ליגנד רדיואקטיבי.
  • כמות דופמין: מידת הדחת הרדיואקטיבי מראה כמה דופמין נוצר בפרה סינפטי.
ממצאים:
  • אצל חולי סכיזופרניה יש יותר דופמין בונטרל סטריאטום (גרעין האקומבנס)
  • יחס ישר בין רמת הדחה של הליגנד (כמות דופמין) לבין הופעת סימפטומים חיובים של סכיזופרניה

האם ניתן לאבחן לפי כמות דופמין סכיזופרניה?
לא, כמו החדרים הלטרליים, לא מהווה מדד אבחנתי. יש חפיפה מאוד גדולה בין אדם בריא לבין אדם עם סכיזופרניה. וגם להפך, חולי סכיזופרניה עם רמה נמוכה של דופמין.

🔬מחקר כמות רצפטורים דופמינרגיים – בני אדם 1978
מטרה: במחקר כמות הדופמין, ראינו סימפטומים חיוביים ללא כמות מוגברת של דופמין, ייתכן שנובע מכמות רצפטורים גדולה יותר?
אופן: ביצעו אימונוציטוכימיה על מוחות אנשים שנפטרו, חיפשו רצפטורים D2 לדופמין
ממצאים: באקומבנס, פוטמן ובגרעין הזנבי כמות גדולה יותר של רצפטורי D2 (בנוסף לכמות מוגברת של דופמין)
בעייתיות: סכיזופרנים שנפטרו ב1978 טופלו בכלורפרומזין או הלידול המקבילה לה. לא ידוע באופן חד משמעי האם כמות הרצפטורים נובעת מאטיולוגיה שהייתה לפני הטיפול, או מנגנון פיצוי על כך שיש פחות פעילות דופמינרגית, תגובה לתרופה.


האם ניתן לאבחן לפי כמות רצפטורי דופמין סכיזופרניה?
גם לא מהווה מדד אבחנתי. יש חפיפה מאוד גדולה בין אדם בריא לבין אדם עם סכיזופרניה. וגם להפך, חולי סכיזופרניה עם רמה נמוכה של רצפטורים.

🔬כמות רצפטורים כאטיולוגיה או מנגנון פיצוי?
💡הסימפטומים חיוביים נובעים מעודף דופמין, ולא מכמות מוגברת של רצפטורים
💡הטיפול ממושך באנטגוניסט לדופמין, מעלה כמות רצפטורים דופמינרגיים

אופן: מדדו צפיפות רצפטורים אצל חולים באפיזודה ראשונה ביחס למטופלים זמן ממושך בתרופות אנטי פסיכוטיות
ממצאים: אצל מי שללא טיפול, צפיפות רצפטורים לא גבוהה במיוחד, דומה לנבדקי ביקורת.
הבעיה
אם שימוש ממושך מעלה צפיפות רצפטורים דופמינרגיים, עלולות לייצר תופעות לוואי שמקורן במסילות שלא אמורות להיות מושפעות מהתרופה?
למשל אם יש יותר מידי רצפטורים דופמינרגיים בגנגליונים הבזליים, ויש כמות רגילה אפילו של דופמין, משהו בתנועה אמור להשתנות ולא לטובה
  • כלורפרומזין, הלידול
  • היום כבר לא ניתנות
  • עם נטילת כדור: פקרינסוניזם - השפעה על התנועה – חוסמות רצפוטרים דופמינרגיים במסילה הניגרוסטריאלית תוביל לפרקינסוניזם, ירידה והאטה בתנועה. בין כדור לכדור ההשפעה פוחתת והתופעות חולפות.
  • כשיורדת ההשפעה: Tardiv Dyskinesia – תנועות עודפות בעיקר באזור הראש, הפנים והצוואר. חסימת הרצפטורים גרמה למנגנון פיצוי שייצר יותר רצפטורים בפוסט סינפטי. כשבמהלך היום חולפת השפעת הכדור, יש הרבה רצפטורים והם כבר לא חסומים, פנויים, נקבל פעילות יתר של המסילות הדופמינרגיות.
  • Neuroleptic malignant syndrome
  • החמרת סימפטומים שלילים – אמנם ללא פסיכוזה, צלולים יותר, אבל היכולת החברתית, התמודדות עם הסביבה, ריכוז, חשיבה בהירה מופחתות משמעותית. לא מצליחים להשתלב בחברה כמו שצריך ולנהל אורח חיים תקין. עלול אף להוביל לדיכאון ודכדכוך ואובדנות.
  • פותחו מתוך מחשבה פרמקולוגית מתוכננת, בניגוד לדור 1 שהתגלו במקרה
  • אנטגוניסטים דופמינרגיים, חלשים יותר בפעולתם על רצפטור D2 אך משפיעים יותר על רצפטורים אחרים שהצפיפות שלהם בגנגליונים הבאזליים יותר נמוכה. למשל רצפטורים D3, D4
  • תופעות לוואי מוטוריות נסבלות יותר

Clozapine
  • נפוצה ואחת המוצלחות ביותר גם כיום
  • יתרון: פחות תופעות לוואי מוטוריות והחמרת תסמינים שלילים קוגנטיביים
  • תופעות לוואי:
    • העיקרית: פירוק תאי דם לבנים (אגרנולציטוזיס), מעלה סיכון לזיהומים, דורש מעקב צמוד אחר מערכת החיסון ושיתוף פעולה גבוה לכך מצד המטופל
    • נוספות: ירידה בפעילות מעי, עצירות, טרכיקדיה ועוד.
  • לא הפתרון המושלם

Risperidone
  • עובדת בנוסף לרצפטורים דופמינרגיים על מנגנונים נוספים
  • יתרון: שחרור מושהה – ניתן לקחת תרופה פעם בתקופה, ולא כדור כל יום. יעיל עבור מי שפחות משתף פעולה.
  • תופעות לוואי: עלייה במשקל, סיכון לסכרת סוג 2, החמרת סימפטומים שליליים ועוד.

Olanzapine
  • מנגנון משולב – דופמינרגיים וסרוטונרגיים
  • תופעות לוואי: סינדרומטבוליה (עליה במשקל), פגיעה באנזימי, החמרת סימפטומים שליליים כבד.
💡סימפטומים שלילים קשורים בתת פעילות של ה dlPFCx
רקע
  • הסימפטומים לא סלקטיביים או ספציפיים לסכיזופרנים
  • מאפיינים גם דיכאון, חרדה וPTSD.
  • קושי בריכוז וקבלת החלטות, מאפיינים אנשים עם פגיעה באזורים פרה פרונטליים.
  • ירידה בגמישות מחשבתית, יכולת לחשוב בבהירות מאפיינת גם פגיעות מוח עקב שבץ  למשל.

שאלת מחקר
האם אזורים פרה פרונטליים שאחראים על גמישות מחשבתית, נפגעים גם בסכיזופרניה?
אופן
  • משחק המחייב גמישות מחשבתית – מבחן ויסקונסין
    1. מקבלים חבילה של קלפים, מולם כמה קלפים מונחים, עליהם למיין את הקלף העליון בחבילה לאחת מ4 הערמות שמולם.
    2. לא מספרים מה הקריטריון לחלוקה, עליהם לעלות עליו לבד
    3. אפשר לחלק לפי: צורה, צבע או כמות.
    4. בקלף הראשון מקבל משוב מהנסיין האם ההתאמה שעשה הייתה נכונה או לא, אמור לתקן  בקלף הבא.
    5. ללא התראה, הנסיין מחליף את הקריטיון, הנבדק יחשוב  שמדובר בטעות הנסיין וינסה שוב פעם, יבין שמשהו השתנה.
    6. יתאים את הקלף הפעם לקריטריון אחר, וזה יעיד על גמישות מחשבתית – היכולת לשנות את הקריטריון לפי תשובת הנסיין.
  • ניקוד: ככל שנבדקים טועים פחות, ניתן לומר שיש  להם גמישות מחשבתית גבוהה יותר.
  • נתנו לנבדקים עם סכיזופרניה לבצע את המטלה בתוך  fMRI

ממצאים
  • נבדקים עם סכיזופרניה התקשו לבצע  את המטלה, להחליף את הקריטריון הראשון
  • האזור dlPFCx מראה פעילות נמוכה

הסבר
צפיפות רצפוטרים לגלוטמט
💡לסכיזופרנים הרבה פחות רצפטורים לגלוטמט בPFCx
💡טיפול מוצלח מעלה חזרה את צפיפותם
שאלת המחקר: האם חסימת רצפטורי גלוטמט גורם לסימפטומים שלילים?
אופן: נתנו לנבדקים בריאים Ketamine במינון גבוה – חוסם רצפטורי NMDA
ממצאים:
  • הראו הופעה של סימפטומים שלילים של סכיזופרניה
  • הופיעו גם סימפטומים חיוביים של סכיזופרניה
אם חסימת NMDA גורמת לכל הסימפטומים לסכיזופרניה, האם זו הסיבה ההתחלתית להתפתחות המחלה?
  • מהPFC יוצאים שני משובים אל אזורים דופמינרגיים המתיישבים עם הסימפטומים המאפיינים סכיזופרניה.
  • VTA – אזור מוצא לשתי המסילות הדופמינרגיות:
    • המסילה המזולימבית – מסתיימת בגרעין האקומבנס, קשורה בחיזוק
    • המסילה המזוקורטיקלית – מסתיימת בPFC וקשורה בתפקודים קוגניטיביים

במוח ללא סכיזופרניה
כשהמסילה המזוקורטיקלית עובדת, מופרש דופמין ב PFCוהנוירונים יכולים לעבוד, כשהם עובדים, יוצאים מהם שני משובים:
  • משוב חיובי חזרה למסילה המזוקורטיקלית – אותם נוירונים מעצבבים חזרה את הVTA, שמפריש עוד דופמין בPFC וכדומה. לרצפטורי NMDA תפקיד חשוב בתהליך.
  • משוב שלילי למסילה המזולימבית – מפשרים עיכוב של הנוירונים של הVTA שפרישים דופמין לגרעין האקומבנס. בשגרה המסילה תעבוד חלש ולא נקבל חיזוק בלתי הולם, רק כשצריך ויש למידה.

עבודה תקינה מאפשרת:
  • גמישות מחשבתית
  • חשיבה רציונלית
  • התאמת התנהגות להקשר חברתי תרבותי
  • כל פעולות ההוצאות לפועל של הPFC וריסון רגשי תקין

במוח עם סכיזופרניה
  • יש תת פעילות של הPFC – ייתכן כי חסר רצפוטרים, התפתחות לא מיטבית של האזור, גיזום סינפטי עודף, גורמי סיכון סביבתיים, הרכב הגורמים מוביל לפעילות לא מיטבית של הPFC
  • נראה סימנים ראשוניים כבר לסימנים ראשונים וקוגניטיביים
  • שני המשובים שיוצאים מהPFC עובדים פחות –
    1. פחות עיכוב של המסילה המזולימבית – נוירונים של הVTA שמפרישים דופמין באקומבנס, יכולים לעבוד חזק יותר. יש עודף דופמין ונראה חיזוקים שאינם הולמים, בעייתיים. נראה חשיבה ביזארית. למשל ייראה לאדם הגיוני שחייזרים מנסים לגנוב לו מחשבות מהראש.
    2. פגיעה במשוב החיובי של המסילה המזוקורטיקלית – הנוירונים של הVTA שמפרישים דופמין בPFC עובדים פחות, המשוב החיובי פוחת, וכך הלאה. מתגברים תסמינים קוגנטיביים שליליים.

סדר הפגיעה
מסתדר עם דינמיקת הופעת הסימפטומים בסכיזורפניה, קודם שלילים וקוגנטיביים, אחר כך חיוביים כולל חשיבה ביזארית, והחמרה בשתי הגזרות
השפעה על טיפול במחלה
  • מכוון לפתלוגיה יחידה בPFC
  • מסבך פרמקולוגית. אם נרצה תרופה אנטיפסיכוטית יחידה – היא תצטרך לעשות פעילות הפוכה באזורים שונים במוח.
    • אנטגוניסט לדופמין באקומבנס
    • אגוניסט לדופמין בPFC

אגוניסט חלקי
  • חומר שנקשר באפיניות גבוהה אל הרצפטור, אוהב להיקשר אליו, אבל מפעיל רק 50%.
  • הליגנד הטבעי, דופמין, נקשר ומפעיל 100%
  • כך ימנע היקשרות של הדופמין אך ישמור על הפעלה חלקית.
  • אגוניסט חלקי

לפני מתן תרופה
  • PFCx  - חסר דופמין עקב הפחתת משוב חיובי. כל רצפטור מופעל 100%. למשל מתוך 6 רצפטורים מופעלים רק 2, אך ב100%.
  • אקומבנס – עודף דופמין עקב חוסר משוב שלילי של המסילה המזולימבית. למשל מתוך 6 רצפטורים פועלים כולם ב100%


אחרי מתן תרופה
  • PFCx – אגוניסט חלקי ייקשר לרצפטורים הפנויים תחילה, יש הרבה עקב מחסור בדופמין. במקום שהרצפטור  לא  יעבוד כלל,  הוא עובד חלקית. למשל עבור 6 רצפטורים שעבדו רק 2, כעת 4 רצפטורים נוספים עובדים על 50%. סה"כ עובדים 4. התפקוד הדופמינרגי מתחזקו לכן נצפה להפחתת תסמינים שלילים קוגנטיביים
  • אקומבנס – יש עודף דופמין לכן תהיה בין האגוניסט לדופמין קשירה תחרותית. בחלקם האגוניסט יצליח להיקשר. הוא מפעיל רצפטורים פחות מאשר דופמין, 50%. לכן עובדים במקום 6 רצפטורים, רק 4. הפחתת עודף פעילות תוביל להפחתת תסמינים חיוביים של המחלה.

חסרונות
  • לא מושלם כפי שציפו
  • טובות לפסיכוזה קלה בלבד
  • פחות מועילות במצבים קשים
  • לא ידוע אם בעתיד יעשו תופעות לוואי מוטוריות

תופעות לוואי
  • יחסית נסבלות
  • משק הסוכר דורש מעקב, פעילות מערכת העיכול
  •  לא מראות סימנים של תופעות לוואי מוטוריות בשלב זה
  • בעבר נקראו הפרעות אפקטיביות (אפקט = המצב הרגשי שהאדם נמצא בו ברגע נתון)
  • תקין: כל מנעד באפקט הוא לגיטימי אם ההקשר נכון
  • לא תקין: כשהמצב הרגשי נשמר על ציר זמן ממושך יותר בקצוות או לא תואם להקשר, למשל עצב מאוד למשך זמן ארוך, תגובה שמחה לבשורה טרגית
משפחת הפרעות הדיכאון
  • דיכאון מאג'ורי  Major depressive disorder (MDD)
  • Disruptive mood dysregulation disorder – מצב שמאפיין ילדים, שלפעמים נראים עצניים או כועסים במיוחד, התקפי בכי וכדומה. חלקם מתפתחים להפרעות אחרות בהמשך, חלקם חולף עם הזמן או טיפול.
  • Persistent depressive disorder (Dysthymia) – הפרעה שנראת פחות חמורה מדיכאון מצד אחד, גורמת לפחות פגיעה בתפקוד היומיומי. מצד שני זו הפרעה מתמשכת בדכדכוך לפחות שנתיים.
  • Premenstrual dysphoric disorder – הפרעת מצב רוח סבי המחזור החודשי, בנשים בלבד, שינויים משמעותיים במצב הרוח שמופיעים בכל מחזור מחדש, עצבנות, דכדוך, התקפי בכי, תסמינים סומטיים לא פרופורציונלים
  • דיכאון ממצב רפואי
  • דיכאון מתלות תרופתית
  • דיכאון עונתי

משפחת ההפרעות הדו קוטביות – באופן בלעדי או מקביל מצבים של מאניה/היפומאניה
  • Bipolar I disorder
  • Bipolar II disorder
  • משך: למשך שבועיים  לפחות, כל יום, רוב שעות היום
  • סימפטומים: חמישה או יותר מהבאים (חובה את 1 או 2) –
    • מצב רוח מדוכדך – 
      • במשך שבועיים לפחות, כל יום רוב שעות היום. לא מספיק 10 ימים או שבועיים שהיו בהם כמה ימים טובים.
      • מצב יציב של מצב רוח קודר, בכי, ייאוש, מחשבות שליליות.
      • חוויה סובייקטיבית או שמדווחים עליו מבחוץ.
    • אנהדוניה – ירידה בהנאה מהתנהגויות שבעבר היו מהנות או מעניינות. נסיגה חברתית, אובדן עניין ותחביבים.
    • שינויים בתאבון ובמשקל הגוף – לשני הכיוונים, תאבון מוגבר או להפך איבוד תאבון או להכין אוכל.
    • אינסומניה או היפרסומניה
      • שינויים בשינה, בשני הכיוונים, לעיתים יחד
      • אינסומניה: קושי להירשם, שינה לא רציפה, התעוררות מוקדמת מידי ללא הצלחה להירדם שוב.
      • היפרסומניה: נכנסים למיטה וישר שוקעים לשינה, מתעלמים מהשעון בבוקר, לא רוצים לקום כלל, אם קמו ישר חוזרים לישון, ישנים שעות רבות מהיום.
    • אגיטציות או האטה פסיכוכמוטורית –
      • האטה: הכל קורה לאט יותר, תזוזה, הליכה, פחות הבעות פנים, דיבור איטי או שקט עד מלמול.
      • אגיטציות: מן עצבנות פסיכומוטורית, תחושה שהם על הקצה, חוסר שקט בלתי פוסק.
    • עייפות וירידה באנרגיה –
      • פיזית: כל זמן הוא זמן טוב לישון
      • מנטלית: חוסר מוטיבציה, מסוגלות לבצע פעולות שגרתיות שנהגו לבצע, מאוד מקשה ל  עצמם לצאת מהמצב.
    • תחושת חוסר ערך או אשמה - בנוסף לדכדוך, שינויים רגשיים, פרשנות וחוויה שלילית מאוד בנוגע לעצמי והעולם. חוסר ערך וביטחון, ייאוש וחוסר תקווה, אשמה למשל כי לא יצאתי מהמיטה כבר שבועיים, אז כל בני הבית סובלים.
    • קושי להתרכז ולחשוב בבהירות - שינויים קוגניטיביים, מתחלק גם כן לשני כיוונים. קושי בריכוז, למידה וזיכרון. לחלופין פרשנות קוגנטיבית שגויה למצב הרגשי למשל לא הצלחתי כי  אני לא מוצלח, לא מספיק חכם. בחיים לא אהיה טובה ואצליח.
    • אובדנות – מחשבות, כוונות, תכניות או ניסיונות אובדן. לעיתים מסתיימים במוות.
  • פגיעה בתפקוד חברתי, תעסוקתי, אישי, בינאישי וכדומה
  • שלילת דיכאון על רקע מחלה/סמים
  • דיכאון היא מחלה כרונית התקפית
  • אנשים נכנסים לאפיזודה דיכאונית עם כל הסימפטומים
  • ללא טיפול תקופתי האפיזודה מסתיימת  בטווח שבין חצי שנה לשנה, טיפול תרופתי או פסיכולוגי מקצר את אורכה
  • האפיזודות חוזרות בהמשך, אדם שכבר עבר  אפיזודה אחת, הסיכון שלו לנוספת הרבה יותר גבוה. הסיכוי גובר ככל שחווה יותר אפיזודות.
  • בין אפיזודות מצב הרוח תקין או פחות חיובי מהממוצע
  • מעריכים שעד 2040 דיכאון יהיה הגורם הראשון באובדן ימי עבודה, כיום הוא הגורם השלישי, עול כלכלי לחברה כולה
  • שכיחות בשנות ה90: דובר על מספרים גבוהים מאוד, כ-20% עם הבדלים תרבותיים משמעותיים, יפן כ-1%. ייתכן כי נובע מאינפלציה בכמות וסוגים של תרופות נוגדות דיכאון.
  • 4.5%
  • פערים בין תרבותיים מצומצמים יחסית
  • מגדר: הבדל מובהק, אישה > גבר

הסברים
  • הסבר סוציולוגי – נשים עדין מתמודדות עם יותר אתגרים, תקרת זכוכית, שכר, עמדות קבלת החלטות, קורבן יותר של אלימות ובפרט מינית
  • הסבר  פסיכולוגי – ייתכן שיש לנשים יותר הטיה מאשר לגברים, והם מאובחנים פחות.
  • הסבר הורמונלי – אצל ילדים וילדות השכיחות דומה, ההבדלים המגדריים מופיעים בגיל ההתבגרות. בכל שלב של חיי האישה שיש סערות הורמונליות נראה שהאישה רגישה יותר לדיכאון. אזורים רבים במוח בעלי רצפטורים לאסטרוגן, הפעיל באישה, שקשורים בוויסות המצב רוח, באמיגדלה, היפוקמפוס, בקורטקס וכו'.
  • עלייה בכל חתכי הגיל, והמגדר בשכיחות דיכאון וחרדה 28% יותר
  • בשאלון דיווח עצמי בטווח גילאים 10-19, ניתן לראות 34% של סימפטומים ללא אבחנה, ו-8% אובחנו בשנת 2021 עם דיכאון מז'ורי, 19% אחוזי סיכון לדיכאון מז'ורי לאורך החיים, 4% לדיסתמיה.
  • לנתונים הללו מתווספים גם מחלות נפש נוספות שלא נכללו במחקר, ששכיחותן עלתה


התאבדויות
  • ב2019 נרשמו 428 התאבדויות
  • כ-333 גברים ו-95 נשים
  • אין גורם תורשה יחיד, אלא גנים שונים, הם לא גורמים לדיכאון אלא משפיעים על רגישות/עמידות לסביבה ובפרט אירועים בחיים.
  • כשיש כבר דיכאון מאובחן במשפחה, הסיכון לדיכאון גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית
  • תאומים: בכל סוגי הדיכאון, סיכון ששני התאומים חולים גבוה משמעותית ביחס לתאומים דיזיגוטים.
  • גורם תורשתי: קיים אך אינו 100%, סביר להניח שיש מספר גנים ולא אחד בודד, בנוסף לגורמים סביבתיים

הקושי במחקר
מחלה הטרוגנית – ייתכן שגנים שונים גורמים לסימפטומים/רמות שונות
TPH2, SLC6A4 (SERT)
קשורים בתפקוד הסניפסה הסרוטונרגית

גן  ל-SERT
  • אחראי על קליטה חוזרת של סרוטונין
  • נמצא על כרומוזום 17
  • בתחילת הגן קיים פרומוטור – אליו מגיע האנזים שמייצר את הmRNA ומהווה סמן לתחילת מיקום הייצור.
  • יש שני סוגי פרומוטורים – ארוך וקצר, אורכו קובע כמה הגן נפתח ולפיכך כמה הmRNA ניתן לייצר וכמה חלבון נוצר.
  • יש לנו בכל גן 2 עותקים (אללים) – אחד מהאם והשני מהאב, כלומר לכל אדם לגן SERT יכול להיות אחד מהשילובים של שני סוגי הפרומוטורים.
  • מחקרים הראו שאנשים בעלי שני אללים קצרים יותר רגישים לדיכאון, הסיכון שלהם ללקות בדיכאון גבוה יותר, כתלות בסביבה.

🔬אבשלום כספי – סוג ילדות, אירועים קשים וגנוטיפ
מהלך:
  • עקב לאורך שנים אחרי קבוצת אוסטרלים
  • בדק אילו אירועי חיים קשים עברו לאורך החיים שלהם – בילדות, בבגרות, זוגיות, משפחה, אובדן, עבודה, תאונות דרכם וכדומה.
  • לקח מכל הנבדקים דגימת DNA – בדק את הקשר בין סוגי האללים לבין הסיכון להיחשף לאירועי חיים קשים לאורך החיים, כיצד הם משפיעים על הסיכוי לדיכאון
ממצאים:
  • ילדות – ב-3 הגנוטיפים, יש השפעה מדיכאון. בשילוב עם סוג הילדות הסיכון לדיכאון עולה בהתאם לגנוטיפ. 2 אללים קצרים – מאוד רגיש לסביבה, ככל שהילדות פחות טובה, הסיכון עולה. 2 אללים ארוכים – רגישים פחות, גם אם הילדות פחות טובה, הסיכון לדיכאון עדין נמוך יותר משני הגנוטיפים האחרים.
  • אירועים קשים – ככל שחוו יותר אירועים קשים, הסיכון לדיכאון עולה. 2 אללים קצרים רגישים יותר, 2 אללים קצרים עמידים יותר.

גן ל-Tryptophan hydroxylase - TPH2
  • מעורב בתהליך הביוסינתזה של סרוטנין
תקציר הסרוטונין
  • סרוטונין נוצר מהחומצה האמינית ריפטופאן, חומצה חיונית שחייבת להגיעמ התזונה, הגוף לא מייצר אותו. הטריפטופאן נכנס אל הנוירונים וגרעיני הרפה (התפר, בגזע המוח). האנזים טריפטופן הידרוקסילאז הופך אותו ל5-HTP, אשר נפגש עם אנזים שני 5-HTP דקרבוקסילאז שהופך אותו ל5-HT (סרוטונין)
  • הסרוטונין מופרש לסינפסה ונקשר לרצפטורים הסרוטונרגים. יש רצפטורים רבים ואוטורצפוטרים.
  • לאחר שהסרוטונין מסיים את תפקידו סינפסה, עובר Reuptake על ידי הטרנספורטר הסרוטונרגי SERT ועודפיו מפורקים על ידי האנזים MAO.
  • פירוט מלא בפרק 4 - פסיכופרמקולוגיה

BDFN
  • גן המקודד לBDNF, פקטור צניחה עצבי, נוצר ומופרש במוח העוברי ובוגר.
  • מעורב בפלסטיות עצבית – חלוקה, נדידה, יצירת סינפסות, פלסטיות, קיבוע סינפסות וכדומה.
  • השפעה עוברית: ייתכן שהמוח אינו מפותח כראוי כבר מתקופת הלידה
  • השפעה על בוגר: מקשה על התאמת התנהגות לעולם המשתנה

RORA
  • משפחת גנים הקשורים בשעון הביולוגי
  • סימפטומים הקשורים להתנהגויות הומאוסטזיות (שינה, תאבון וכדומה)
Iproniazide – תרופה לשחפת
היסטוריה
  • תחילת שנות ה50 – חברת תרופות מנסה לייצר תרופה חדשה לטיפול בשחפת.
  • כבר יש באותה תקופה טיפולים אבל הם לא מספיק טובים
  • מצליחים למצוא חומר Iproniazide ומתחילים לטפל איתו, נרפאים מהשחפת
  • תופעת לוואי – אנשים יצאו מדיכאון
  • תופעה שלא התרחשה בטיפולים אחרים לשחפת
מנגנון פעולה
  • אגוניסט למונואמינים, בכללם סרוטונין.
  • איפרוניזיד חוסמת MAO
  • מונואמינים, לא רק סרוטונין, עוברים קליטה חוזרת לנוירון הפרה סינפטי, אך אינם מפורקים על ידי MAO.
  • ניתן לארוז אותם מחדש לוסיקולה
  • כשמגיע פוטנציאל הפעולה הבאה, יש כמות גדולה יותר של נ"ט שמופרש לסינפסה
  • עולה הפעילה הסינפטית

תרופה ללחץ דם
  • במקביל לאיפרוניאזיד, באותה תקופה, מייצרים תרופה חדשה לטיפול ביתר לחץ דם
  • יתר לחץ דם נובע מעודף של אמינים בפריפריה ולכן התרופה החדשה היא אנטגוניסט למונואמינים
  • אחת מתופעות הלוואי החמורה של התרופה, היא דיכאון

השערת המונואמינים – Joseph J. Schildkraut
  • ב1967 מפרסם את ההשערה
  • עוסקת בכל המונואמינים – סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין.
  • הדופמין באותה תקופה נקשר חזק לסכיזופרניה, לחברות התרופות ברור שתרופה שתעבוד על מערכת הדופמין עלולה להזיק לכיוון הפסיכוטי.
  • לא יכולה לבד להסביר את המחלה, אך תורמת לאטיולוגיה
מחקרי מוח לרצפטורים של סרוטונין ונוראפינפרין:
  • לאחר המוות בוצע חיתוך וצביעה למוח של חולי דיכאון
  • בשנות ה70 יש מחרים שמראים שיש עודף, כאלה שלא מצליחים לשחזר וכאלה שפחות.
מחקרי מדידת רמת סרוטונין:
  • הערכת רמת סרוטונין במוח על ידי דגימה שלSCF  הכולל את תוצר הפירוק של סרוטונין 5HIAA
  • המחקרים הראשונים הראו שיש פחות 5HIAA בדיכאון
  • מחקרי המשך לא הראו  קו מגמה אחיד
מחקרי רמת נוראפינפרין:
לא ניתן לבודד את הנ"ט מדופמין כי שניהם נוצרים במקור מטירוזין, והמטבוליזם שלהם זהה
מחקרי הפחתת רמת הסרוטונין במוח באופן יזום:
  • סרוטונין נוצר מטריפטופאן, חומצה אמינית חיונית
  • ניתן לבקש מנבדקים לאכול דיאטה דלת טריפטופאן
  • לאחר שבוע נחלק ל2 קבוצות, כל קבוצה תשתה שייק חומצות אמינו, תפעול המכונה Tryptophan depletion:
    • ביקורת – שייק המכיל את כל חומצות האמינו כולל טריפטופן, ואלו יילקחו לדם על ידי נשאים.
    • שייק המכיל חומצות אמינו ללא טריפטופן, הנשאים יקחו את מה שיש, ורמת הטריפטופן עוד יותר תרד.
  • בגרף ניתן לראות שנבדקים בקבוצה 2 ששתו את השייק בין 9-11 בבוקר, הראו ב3 בצהריים רמת טריפטופן הנמוכה ביותר.
  • ממחקרים בבעלי חיים ידוע שרמת הטריפטופן בדם בקורלציה לרמת סרוטונין במוח ולכן ניתן לשער שכמה שעות אחרי שתיית השייק, אצל קבוצה 2, רמת הסרטונין תצנח.
  • אחרי 24 שעות רמת הטריפטופן חוזרת כמעט לרמה בהתחלה ועולה בסוף
  • בפעם הראשונה גילו שבנקודת השפל, מצב הרוח ירד, תקף אותם גל דכדוך, אך לא קרה   אצל כולם. ההשפעה מחייבת גורם סיכון נוסף.
  • בבחינת המדגם חילקו לפני גורם סיכון גנטי, ונמצא כי:
    • בתחילת הניסוי – אף אחד לא הראה סימפטומים של דיכאון בצורה מדאיגה
    • השעה ה-6 – רמת טריפטופן בשפל, קיימת קבוצה אחד שמראה סימני דיכאון, זו שקיבלה את התפעול (לא טריפטופן) וגם יש להם היסטוריה משפחתית של דיכאון.
    • 24 שעות לאחר הניסוי – אף אחד לא יצא מהניסוי בדיכאון
  • מסקנה: ירידה ברמת סרוטונין עלולה לגרום לדיכאון רק אם יש גורם סיכון נוסף, למשל גנטי.

משפחת מעכבי MAO
  • מעכבים את המונואמין אוקסידאז, כל המונואמינים (סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין) לא מפורקים בטרמינל, רמתם עולה ויש יותר בסינפסה.
  • תופעות לוואי: הרבה כי משפיעים על כל המונואמינים, דופמין בפריפריה – לב, לח"ד וכדומה
תרופות לדוגמא
  • איפרוניאזיד – היה בין הראשונים, לא בשימוש כיום, הרבה תופעות לוואי
  • סלג'ין Selegiline
  • נרדיל Phenelzine

משפחת הטריציקלים TCAs
  • למולקולה 3 טבעות לכן מכונה כך
  • מעכבות קליטה חוזרת של סרוטונין ונורפינפרין, במידה פחותה יותר של דופמין
  • תופעות לוואי: משמעותיות גם כן, כאבי ראש, הזעה, השפעה קרדיאלית (לב), אק"ג וכו'
תרופות לדוגמא
  • אנפרניל Clomipramine
  • טופרניל Impiramine
  • אלטרול Amitriptyline

משפחת SSRIs/SNRIs
  • מעכבים באופן בררני קליטה חוזרת, SSRIsשל סרוטונין ו- SNRIsשל נורפינפרין
  • יש גם תרופות משולבות היום, לפי צורך.
  • תופעות לוואי: עוררות, הגיטציות, חוסר נוחות בבטן, יובש בפה, פגיעה בתפקוד המיני, אך בסה"כ פחות משמעותי. משתנה בין תרופה אחת לאחרת.
  • משמשות למגוון רחב של הפרעות נפש, בכללן – חרדה, פוסט טראומה וכדומה
  • לא ידוע על סבילות נכון להיום
  • מומלץ אך לא חייב להפסיק לנטול בהדרגה
  • חיסרון - עיכוב תראפויטי
תרופות לדוגמא SSRIs:
  • פרוזק Fluoxetine
  • רסיטל Citalopram
  • ציפרלקס Escitalopram
  • לוסטרל/סרנדה Sertaline
  • סרוקסט  Paroxetine
תרופות לדוגמא SNRIs:
  • אפקסור Velafaxine
  • סימבלטה Dulooxetine

קטמין
  • במקור סם הרדמה וטרינרי, מאוחר יותר הפך לסם מסיבות, פסיכדלי. התברר כעוזר להתמודדות עם תסמיני דיכאון
  • מחקר שהתפרסם ב2006, הראה שמנה אחת של קטמין מורידה סימנים של דיכאון משמעותית כבר לאחר שעתיים. האפקט נמשך למשך שבוע שלם, רק לאחר מכן יש עליה בסימפטומים.
  • חיסרון: חוסם רצפטורי NMDA לכן עלול להוביל לתסמיני פסיכוזה, והתמכרות. לא ידועה השפעה לאורך זמן.
  • נמכר בסל התרופות כספריי לאף, לא לשימוש עצמי, מקבלים טיפול במרפאה מספר פעמים לאורך תקופה, ומשוחררים הביתה לאחר השגחה במרפאה בכל פעם. עד שמראים שיפור משמעותי.
  • לא קו טיפול ראשון, משמש בעיקר למקרים של אובדנות קשה, או למי שלא מגיב טוב לSSRIs
  • החסימה של הנשא במשפחת SSRIs/SNRIs קורית תוך כמה שעות, ניתן לראות מהר עלייה של סרוטונין במוח. 
  • אך האפקט ושאר תסמיני הדיכאון מופיעים רק לאחר 3-6 שבועות של נטילת התרופה. נראה שעליית רמת הסרוטונין מתחילה שרשרת תגובות במוח שבסופם הוא מתאים יותר להתמודדות עם אתגרים רגשיים וכך מקל על המחלה.

עיכוב תראפויטי - דה-סנסטיזציה של אוטורצפטורים סרוטונרגיים
  • סומא של נוירון סרוטונרגי נמצא בגרעיני הרפה בגזע המוח
  • האקסונים נשלחים כמעט לכל מקום במוח
  • יש סוגים רבים של רצפטורים פוסט סינפטיים
  • יש לפחות 2 סוגי אוטו רצפטורים פרה-סינפטיים:
    • HT1A-5 – נמצא בגרעיני הרפה עצמם
    • HT1B-5  – נמצא באתרים הפוסט סינפטיים כמעט בכל מקום במוח
  • בדר"כ תפקיד אוטורצפטור הוא לייצר משוב שלילי – כשרמת הסרוטונין בסינפסה גבוהה הוא נקשר לרצפטורים הפוסט סינפטיים ובנוסף לאוטורצפטור הפרה סינפטי, ומאותת לנוירון הפרה סינפטי להפסיק להפריש נוירוטרנסמיטר, יש מספיק.
  • במתן נוגדי דיכאון SSRIs עוצרים את הטרנספורטר הסרוטונרגי, בהנחה שהסינפסה לא עבדה מספיק, חסימתו תביא לעליית רמת הסרוטונין והסינפסה אמורה להתחיל לעבוד תקין. כמו שהיא עבדה טרם תסמיני הדיכאון.
  • ככל שרמת הסרוטונין עולה, יש אקטיבציה של האוטורצפטור, המאותת שיש יותר מידי סרוטונין. כלומר על ציר הזמן למרות עליית רמת הסרוטונין, הוא יחזור לרמה ההתחלתית בגלל המשוב השלילי.
  • לכן כמה שעות לאחר נטילת נוגד הדיכאון, רמת הסרוטונין תפחת חזרה
  • דה-סנסטיזציה - כלל שהאוטורצפטורים עובדים יותר, הם מאבדים את הרגישות שלהם. מתחוללים תהליכים ארוכי טווח בתא הפרה סינפטי שגורמים לאוטורצפטור לעבוד פחות ביעילות, להפעיל פחות את חלבון הG שהוא  מקושר אליו.
  • ברגע שהאוטורצפטור פחות פעיל, חסימת הנשא מאפשרת עלייה של הסרוטונין ללא משוב שלילי והפחתת הסרוטונין חזרה.
  • כשמפסיקים לצרוך את התרופה, האוטורצפטורים חוזרים לתפקד.
  • התהליך לוקח לפחות 18 ימים, רק לאחר מכן מקבלים את האפקט התראפויטי
  • חלון הזדמנויות להחמרת הדיכאון, בשילוב עם עלייה במוטיבציה – סיכון גבוה לאובדנות.
  • הגברה בהפרשת BDNF
  • פקטור צמיחה עצבי
  • דיכויו קשור בסיכון מוגבר לדיכאון.
  • רמתו עולה בהיפוקמפוס, קשור במוח הבוגר לפלסטיות עצבית.
  • עוזר לשמור LTP לטווח הארוך - ברגע שיש יותר ממנו, יש יותר הזדמנות לפלסטיות עצבית
  • ייתכן שמאפשר תהליך אדפטציה, הסתגלות למצב, ולהוות בסיס לשיפור הקליני.

הגברת נוירוגנזה
  • כל נוגדי הדיכאון כולל טיפול בנזעי חשמל
  • מגבירים כמות נוירונים צעירים שנוצרים בהיפוקמפוס, ורק בו.
  • מראה שלהיפוקמפוס תפקיד מרכזי ומשמעותי בדיכאון
  • ההיפוקמפוס מאוד קשור לדיכאון
  • אחד האוזרים המוחיים שהכי יודעים שהוא קטן יותר בדיכאון
  • הממצא החוזר ביותר בנוגע לדיכאון מדבר על גודל ההיפוקמפוס
  • ככל שאדם נמצא  בדיכאון יותר זמן, ההיפוקמפוס שלו יותר קטן.
  • מדובר בקשר מתאמי, אינו מדבר בהכרח על סיבתיות – יכול להיות שככל שההיפוקמפוס קטן יותר, קשה יותר לצאת מהדיכאון, והוא  יתארך. או שככל שהאדם יותר בדיכאון ההיפוקמפוס יותר נפגע.

🔬חסימת נוירוגינזה בהיפוקמפוס בדיכאון
💡חסימה של הנוירוגינזה בהיפוקמפוס בעקבות טיפול נוגד דיכאון מונעת גם את האפטתרפויטי
רקע:
  • דיכאון כולל ליקויים קוגנטיביים ביניהם פגיעה בריכוז, למידה וכדומה, ההיפוקמפוס חלק חשוב מתהליכים אלו.
  • כל נוגדי הדיכאון מגבירים נוירוגינזה בהיפוקמפוס
מהלך: לוקחים עכברים ומזריקים להם נוגד דיכון במשך חודש, ובמקביל מקרינים את ההיפוקמפוס בקרינה שמונעת חלוקת תאים, כלומר נפגע בנוירוגנזה
ממצאים: העברים לא הראו אפקט נוגד דיכאון
  • כשליש מהמטופלים לא מגיבים לטיפול הקו הראשון.
  • לעיתים גם לאחר שלב העיכוב התרפואיטי, והעלאת מינון, עדין אין תגובה.
  • אם גם אחרי החלפת תרופות עדין לא מגיב, מוגדר כדיכאון עמיד.
  • אוגמנטציה – ניסיון לחיזוק השפעת התרופה. למשל היפותירואידיזם אחד הגורמים לדיכאון, נבדוק תפקוד בלוטת התריס (עדיף כמובן לפני), אז ניתן לטפל ברמה האנדוקרינית. לעיתים אפילו טרם היפותירואידיזם כבר התהליך מגביר דיכאון, לכן עוד טרם ביטוי קליני נוכל לטפל בבלוטת התריס.
  • במידה ועדין אין שיפור, עוברים לטיפול שאינו תרופתי.
ECT – נזעי חשמל
  • נעשה היום בהרדמה מלאה לדחות אחדות עם הרדמת שרירים
  • פעילות מוחית מנוטרת
  • מועבר זרם חשמלי על הראש והמוח
  • בעבר היה גורם לפרכוס, היום פרכוס קל מאוד בלבד.
  • ניתן לקבל חד או דו צדי לפי מידת האפקט הנדרש
  • מבוצע כפעם-פעמיים בשבוע למשך 6-8 שבועות, בדר"כ 12 טיפולים.
  • אינו מהיר יותר, אך יעיל יותר אצל מי שלא הגיב לטיפול תרופתי.
  • לא ידוע איך מפחית דיכאון בפועל

  • תופעות לוואי: של ההרדמה, אובדן זיכרון (למאוחר)
  • מבוצע בהסכמה בלבד, עם שיתוף פעולה של המטופל ובאופן הומני בלבד.

TMS – גרייה מוחית
  • בדר"כ עושים גרייה לאזורים קדמיים של המוח.
  • לא ידוע איך מפחית דיכאון בפועל.
  • אין הרבה תופעות לוואי ואינו נעשה בהרדמה
  • אינו יעיל או נפוץ כל כך

VNS – קוצב וגאלי
  • שותלים אלטגודה סביב עצב הוגוס, שכל הזמן מעצבבת אותו
  • האלקטרודה מחוברת למחולל המקצב שנמצא מתחת לעור
  • הוגוס אחד מעצבי הגולגולת, החיד שאינו מעצבב את אזורי הראש והפנים אלא יורד לשאר הגוף. כ-80% מהאקסונים שלו הם מכניסים.
  • ייתכן שהשפעת הטיפול נובעת מהמניפולציה על המידע הסנסורי הנכנס מאפשרת הפחתה של הדיכאון.
  • לא נפוץ ויעילותו לא ברורה.

DBS – גרייה מוחית עמוקה
  • מגרים בעומק המוח על ידי שתילת אלקטרודות בתוך המוח של המטופל, בצד אחד או בשניהם, בsACC
  • האלקטרודה עוברת עם חוט שעובר מתחת לעור אל החזה, בו מושתל הקוצב
  • הקוצב מעביר כל הזמן גרייה אל המוח
  • ניתן לכוון מבחוץ עם שלט את הקוצב, עד שמגיעים למצב תרפויטי טוב
  • פולשני, הקו אחרון של הטיפול
  • שימש במקור לפרקינסון
  • הGyrus שעוטף את הCorpus callosum
  • מחולק ל-3 חלקים:
    • Posterior cingulate cortex
    • Dorsal cingulate cortex
    • Anterior cingulate cortex

cortex ודיכאון
  • בדיכאון יש אקטיבציית יתר של sACC, במקביל תת פעילות של dACC
  • על ידי DBS התקבלה השפעה הפוכה לאזורים אלו, והתקבל עירור של ACC

השפעת טיפול נוגד דיכאון על מנגנוני המוח
  • כל הטיפולים בסופו של דבר משפיעים על אותו האזור
  • יחד עם זאת לא ניתן להגדיר אזור ספציפי במוח שאחראי על הדיכאון
  • במשך שבוע לפחות ניכר מצב רוח מרומם, פזרני או עצבני באופן אבנורמלי למשל עלייה בהתנהגות מכוונת מטרה, השקעת אנרגיה
  • במהלך תקופה זו מופיעים שלושה או יותר מהבאים:
    1. תחושת ערך עצמי מופרז וגרנדיוזיות
    2. צמצום צורך בשינה
    3. דברנות ופטפטנות בלתי פוסקת
    4. מעוף מחשבות
    5. הסחת דעת בקלות
    6. עלייה בפעילות מוכוונת מטרה
    7. הגברת התנהגות שסכנה בצדה למשל הוצאות כלכליות קיצוניות, נהיגה מסכנת, התנהגות מינית מופקרת וכדומה
  • הפרעת מצב הרוח גורמת לליקוי ניכר בתפקוד החברתי או התעסוקתי, דורשת אשפוז על מנת למנוע נזק לאדם עצמו או לאחרים, או בעלת מאפיינים פסיכוטיים.
  • לא ניתן לייחס את האפיזודה לאספקטים פיזיולוגיים של שימוש בחומרים (שימוש בסם, תרופה או טיפול אחר) או למצב רפואי אחר.
  • אפיזודה מאנית ± אפיזודה דיכאונית
  • אמנם לאבחון מספיקה אפיזודה מאנית, אך בפועל לרוב נראה שילוב שלה עם דיכאון
  • המעברים בין השיא לשפל הם מאוד קשים ברמה הרגשית
  • אפיזודה היפומאנית + אפיזודה דיכאונית
  • מצב קצת יותר רגוע, אינה מאנית אלא היפומאנית – קצרה יותר בזמן, באינטנסיביות.
  • פחות פוגעת בשגרה, אמנם אינם יעילים באותה מידה בעבודה אך ממשיכים לתפקד.
  • חייבים גם אפיזודה דכאונית לאבחון
  • נחשבת יותר קלה לטיפול, עם פרוגנוזה חיובית יותר
  • ירידה בנפח המוח עם עליה בנפח החדרים, בעיקר הלטרלים
  • גודל החדרים נמדד כגדול יוותר כשאנים עוברים הרבה אפיזודות מאניות לאורך החיים, בתחילת המחלה גודלם יחסית ממוצע
  • לא מהווה כלי דיאגנוסטי
  • מעיד על צמצום רקמת המוח – תלמוס, הימפקומפוס, אמיגדלה, גנגליונים בזאלים בעיקר הקאודנט וכו'.
  • לא ידוע אם קודם מגיעה המחלה או קודם צמצום נפח המוח
ליתיום
  • הטיפול המקובל הוא באמצעות מלחי ליתיום
  • יון קטן יותר אפילו מנתרן
  • לא ידוע מנגנון הפעולה
  • התחיל כבר במאה ה19 במקרה
  • נחשבת למייצבת מצב רוח טובה יחסית
  • לא ממכרת או גורמת לסבילות
  • תופעות לוואי רבות: רעד בידיים, עלייה במשקל, הפרשה יתרה של שתן, צימאון, מנות רעילות גורמות בחילה, שלשול, שיבוש הקואורדינציה המוטורית, בלבול ואף קומה.
  • מחייב מעקב רציף של המטפל.
  • היענות נמוכה לטיפול עקב תופעות לוואי, עיסוק נלווה (מעקב קבוע), תחושת המאניה חיובית והם לא מוכנים לוותר על זה. לרוב מתחילים טיפול או כשהדיכאון קשה, או אחרי מאניה שעשו משהו קיצוני שסיכן אותם.
  • טרטוגנית – לא ניתן להשתמש בהריון

תרופות אנטי-אפילפטיות
  • עובדות בעיקר על שילוב אגוניסטים חלשים לגאבה ובעיקר אנטגוניסטים לגלוטמט
  • לא ידוע כיצד מקלות בפועל את התסמינים
  • טרטוגנית – לא ניתן להשתמש בהריון
תרופות לדוגמא
  • טגרטול (Carbamazepine)
  • למיקטל (Lamotrigine)
  • דפלפט (Valproate)